'הלכות מלכים ומלחמות' לרמב"ם הוא ספר התשתית להצגת מלואה של הלכה בסוגיות מדינה כהלכה. שולחן מלכים מנגיש את כל שפע הספרות התורנית שנכתבה סביב חיבור זה משך מאות רבות בשנים. הכרך הנוכחי מוקדש לפרק א.
: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא".
רמב"ם אומר שמותר למלך לקחת מכלם בשוה או ממכעיסיו כי כן משפט המלך, אבל אם לקח שלא ע"פ דיניו הוא גזלן.
התורה לא הבטיחה מלוכה למלך הנבחר עד עולם, אלא רק כל עוד הוא ובניו שומרים את מצוות ה' ולא ירום לבבם.
האם מתקימת מצוה זו בכל צורת שלטון או דוקא במלכות? מה מטרתה של המצוה, שלטון על כל יחיד או רִכוז עניני הממלכה?
"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי"
מי הם המצֻוִּים והמוסמכים למנות מלך, וכיצד? בשאלה זו יש להבחין בין מִנוי מלך מלכתחילה, לבין מִנוי בנו של המלך לממשיכו.
דוד, כפי שנבאר להלן, מציג דרך חדשה של מלכות. דרך אידאלית ששונה מכל המקובל אותם ימים. נבחן את הדברים ע"פ התנהגות דוד מול אבשלום ומול אדוניהו.
הכלל ההלכתי 'דינא דמלכותא דינא' נדון רבות, להלכה ולמעשה. להלן נבחן את השאלה אם כלל זה אמור אך ורק ביחס לחוקים שלטוניים וממסדיים.
בתמיכת משרד התרבות והספורט
