בעלות המלך על המדינה
רמב"ם אומר שמותר למלך לקחת מכלם בשוה או ממכעיסיו כי כן משפט המלך, אבל אם לקח שלא ע"פ דיניו הוא גזלן.
האם כל אדם קנוי למלך כשם שעבד קנוי לאדוניו? כך משמע לכאורה ביבמות מו. שמוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח. אבל אפשר שדוקא שם כן הוא. ולא במלכות ישראל. ועוד אנו למדים מכך שקנה יוסף את מצרים לפרעה, שסתם מלך אינו אדוניהם של בני עמו, ורק אם קנה אותם לעבדים נעשו עבדיו.
(בתנ"ך במקומות רבים כל אנשי ארצו של המלך נקראים עבדיו. האם זה נובע מתוך תפישה שכל אזרחיו של המלך קנויים לו, או שזו שגרת לשון[א]).
רא"מ (הובא ברא"ש בנדרים ולפנינו ליתא, וכן הובא באו"ז ב"ק תמו, ובב"י עמ' רט) אומר שדד"ד משום בעלות המלך על האדמה, לכן יכול לומר לא יעבור אדם באדמתי אא"כ יתן כו"כ, כמו כל יחיד בעל אדמה. וכן יכול לומר יתנו מס כו"כ מאדמתי. (וראה גם מרדכי הגוזל בתרא, שו"ת רדב"ז ג תקלג). אבל לא יכול לצוות על דברים שאינם מטעם הבעלות על האדמה ושיחיד לא יכול לצוותם. רמב"ם (גזלה ה יג-יד)אומר שמותר למלך לקחת מכלם בשוה או ממכעיסיו כי כן משפט המלך, אבל אם לקח שלא ע"פ דיניו הוא גזלן. ודוקא מלך שמטבעו יוצא שם שאותו קבלו כלם עליהם. מ"מ אומר שדינא דמלכותא דינא, גזלנותא דמלכותא לאו דינא וקרקע אינה נגזלת. ר"ן: דינא דמלכותא דינא, לא דינא דמלכא. אם יעשה שלא כדין אינו אלא חמסנות. רמ"ה, רמב"ן (ב"ב נה. ד"ה א"כ): מלך אינו יכול לחוקק חוק חדש. רא"ש, מ"מ בבאור רמב"ם: יכול.
האם יש קשר בין מצות המלך לבין דינא דמלכותא דינא. יתכן שדינא דמלכותא חל גם על מלך ישראל, ולכן יכול להפקיע ולעשות לו דרך ללא שעור ע"פ רצונו. ויתכן שאף זה שאין גזל במה שהמלכות גוזלת הוא מפני שהתורה אמרה שיש מלך . בחו"מ שסט משמע שטעם דד"ד הוא משום קבלת הצבור. העובדה שהצבור משתמש במטבע של המלך מלמדת שהם מקבלים על עצמם את המלך, ולכן מתחיבים לו במסים וכל דיני ממונות. וגם זה במגבלות האמורות שם, ודוקא בדיני ממונות, ודוקא בחוקים קבועים, ועדין יש ראשונים שנזקקו גם ליאוש בעלים. (וכתב אבנ"מ כח ב שדד"ד מה"ת, והוא יוצא שם נגד האומר שהוא דרבנן. נראה שגם כל ההסברים האמורים כאן מניחים שהוא מה"ת). [ב]
ראה סנהדרין מח: שנחלקו האם הרוגי מלכות נכסיהם למלך ולמה. מי שאמר שכן הוכיח מנבות. ויש להקשות – אם כך למה נזקקה איזבל לעדים בני בליעל. משמע שדנו אותו בב"ד ולא בדיני מלכים. האם כל מקלל מלך, גם אם נהרג ע"י ב"ד דינו כהרוג מלכות? לכאורה היה מקום לומר שדוקא הנהרג ע"י המלך יהיה דינו כהרוג מלכות, אך לגמ' שם פשוט שאין הדבר כן. גם הנהרג על עברה אחרת נכסיו לפי זה למלך. ואולי דוקא משום שנדון גם על קללת אלהים וגם על קללת מלך.
מכל המקורות האלה אפשר לדיק האם המלך הוא בעלים או שהצבור בעלים או שכ"א בעלים.
שתא דחליף הואיל ואפיס מלכא חליף. מכאן לכאורה שהמלך נדון כארי הרובץ על הצבור וכ"א חיב לפיסו ולהצילו, ואם התפיס פטורים.
ר"ן (נדרים כח. ד"ה במוכס) אומר שאין דד"ד בא"י כי היא שיכת לכל ישראל ולא למלך. מכאן שהוא סובר שטעם דד"ד הוא מפני שהארץ שייכת למלך. וראה דבריו שם בהרחבה. וכן כתב הרשב"א שם, ואו"ז ב"ק תמז. וכן ראה שו"ת רשב"א תרל"ז ובעי חיי א רד.[ג] מכל אלה נראה שיש למלך בעלות על כל הארץ (אם כי לא בהכרח על העם), אך לא כן בא"י, בה אין למלך בעלות, ולא משום שהיא שיכת לקב"ה, אלא כי היא שיכת לכל ישראל וכלם שותפים בה. אולי גם זה קשור ליובל , כלומר: כל ישראל לא יכולים להקנות את חלקם למלך כי לה' הארץ, אבל בכל ארץ אחרת המלך מקבל בעלות גמורה על האדמה, ואולי משום שכשכל בני הארץ מקבלים אותו עליהם, הקנו לו את אדמתם. עוד אפשר ללמוד מכאן שמלך ישראל פועל כשליח של כל ישראל והם בעלי הבית. ואילו מלך גוי הוא בעל הבית.
[א] לא מצאנו בתנ"ך שמלכים נהגו באזרחיהם כעבדים, מלבד לענין גבית מסים, גיוס לצבא ואכיפת חוקים. מלבד שלמה שהעלה מס שלשים אלף איש. ורש"י מפרש שם שהיינו שגבה כספי מס ונתן שכר שלשים אלף איש. לפי רש"י גם שלמה לא חורג מהכלל. רד"ק מפרש ששלמה גבה את האנשים עצמם. ולפי זה הוא חורג מהכלל. אחשורוש אסף נשים. וגם מלכים גויים בתקופות אחרות התירו לעצמם כל אשה. אבל בתנ"ך לא מופיע.
הרמב"ם סובר שכל הנשים שהמלך לוקח לרקחות ולטבחות הן נשיו. אולי משום שהוא סובר שכל מי שהמלך לוקח הוא עבד, ואמה עבריה לאישות.
[ב] יש אומרים שאין המלך יכול לחוקק חוקים חדשים אלא רק לנהוג ע"פ החוקים הקדומים (מ"מ בשם רמב"ן. טור בשם רמ"ה). ויש אומרים שיכול לחוקק חוקים ובלבד שיהיו שוים לכל (רמב"ם, מ"מ בשם תוס'. טור, רא"ש). ויש אומרים שאם גזר גזרה רק על בני אומנות מסויימת אין דינו דין (רמ"א בשם מהרי"ק).
יש אומרים שאין תוקף לחוקים שחוקק המלך מכח תפישות עולם כלכליות השונות מדרכה של תורה. (חבצלת השרון חו"מ ח).
[ג] אבל רמב"ם (גזו"א ה יא) כתב שדין דד"ד נוהג בין במלך גוי ובין במלך ישראל. אמנם אפשר שהוא יודה שיש הבדל בין חו"ל לא"י אך לא נראה כי היה לו לצין כן בפירוש. לכן גם א"א לדעת מה דעת הרמב"ם בשאלה האם המלך הוא הבעלים על הארץ.
