למרות שעסקי צבור מצריכים אותם שלא לקיים מצוות באותו הזמן, זכות אבותם מסייעת להם ונחשב להם כאילו שעשו ומקבלים על כך שכר
למלך יש סמכות לחוקק חוקים בלא צורך בהתייעצות עם הסנהדרין, זאת בתנאי שחוקים אלה אינם נוגדים דין תורה
חוקים תקנות ונהלים אל מול דרכה של תורה וערב הוקרה לכבודו של הרב יגאל קמינצקי שליט"א בהגיעו ל"שיבה" ולרגל הוצאת ספרו “בי מלכים ימלוכו"
קבעו חז"ל (ברכות ט ע"ב) שיש מצווה לראות מלך ואפילו מלך גוי, שאם יזכה יבחין בינו ובין מלך ישראל, וכן נפסק להלכה גם בשולחן ערוך.
גישות שונות נקטו קדמונים כדי להתמודד עם הסוגייה. אחת מהן שמטה לחלוטין את הקרקע מתחת השאלה, בטוענה שמקדמת-דנא ועד היום, ממש בכל דור ודור, כן קיימת שררה ליהודה.
האם מלך ישראל צריך להיות "ככל הגויים"- קיימות דעות שונות לגבי מצות מינוי המלך, אין כוונת התורה שהמלך יהיה ככל הגויים, אלא דווקא מלך שבו יבחר ה'
מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ומבארים האחרונים שזה משום שכבוד מלך ישראל הוא כבוד ה', ואין המלך רשאי למחול על כבודו של ה'.
למדינה בעלות מוחלטת על הקרקעות, ולאזרחי המדינה אין אלא זכויות במקרקעין, לפי כללים שקבועים בחוק- מדיניות זו תואמת את הנאמר בתורה : "והארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי כל הארץ".
יכולתו של נביא להעמיד מלך משאר השבטים, דומה ליחס בין שילה לבין ירושלים בנוגע להיותם "המקום אשר יבחר ה'". ההלכה התייחסה גם למשכן שילה כמקום נבחר, אלא ששילה הייתה בחירה זמנית בעוד שירושלים היא הבחירה הקבועה.
מאמר העוסק בקשרים הלכתיים בין מלכי בית דוד לבין ירושלים ובזיקה הגמורה שבין בחירת ירושלים לבין בחירת בית דוד, כאשר בחירת בית דוד כוללת בתוכה גם את בחירתו כמלך ירושלים הבלעדי.
בתמיכת משרד התרבות והספורט
