לתורת ישראל ישנו מודל משפחתי המקיים את המשפחה היהודית אלפי שנים. במאמר זה נעמת את המודל התורני-הישראלי עם המודל המערבי כפי שהוא בא לידי ביטוי בתפיסה של בית המשפט (מתוך הספר "ראויים לטוב").
דבר העורך לספר "ראויים לטוב" – הספר השני בסדרה בת ארבעה ספרים העוסקת במבט יהודי על "שיח הזכויות"
לפני כשנה יצא לאור הספר "שיח הראוּיוּת – חלופה יהודית בין שיח הזכויות למוסר החובות". מה בעצם ההבדל בין אם אדם אומר: "יש לי זכות" לבין אם הוא אומר: "אני ראוי"? לאחרונה יצאה לאור חוברת בשם "ראוי לטוב", המנגישה את הרעיון המרכזי של הספר לקהל הרחב.
הערכים, השוויון וזכות הקניין, באים לידי ביטוי, ושניהם נשענים על בריאת האדם בצלם א-לוהים. מכך שיש לאדם בחירה חופשית ואחריות למעשיו, ויכולת לשמור על העולם ולשכללו, מתחייב שמה שהוא יוצר וקונה יהיה שייך לו. מכך שכל אדם נברא בצלם א-לוהים מתחייב שלכל בני האדם יהיו זכויות וחובות שוות בעניינים הבסיסיים
המינוח החוזר על עצמו בכל פסוקי התורה העוסקים באחריות כל כל אדם לגורלו של זולתו הוא 'אחיך', 'רעך' או 'עמיתך' בהטיות שונות. מינוח זה אינו מקרי, אלא עקרוני ומבטא תפיסת עולם ברורה.
המידות הטובות כמניע לאחריות חברתית – עיון במשנת הרמב"ם
תשובה להשגות
מחובה וזכות ל"ראוּיוּת"
ובבוא התור של אור העולם להיגלות, ייוודע לעולם, שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם.
ביהדות אין "זכויות", וטוב שכך
בתמיכת משרד התרבות והספורט
