דיון על מקומה של המשפחה הטבעית בעולם בו כל המוסדות והמוסכמות המסורתיים נמצאים בהליכי התפרקות והתפוגגות
האם יש צורך להחליף את החוק הקיים?
בדורות האחרונים ניטשת מחלוקת חריפה בין שתי תפיסות בחברה ובכלכלה. האחת – מדגישה את אחריותה של המדינה למצוקות הכלכליות של אזרחיה והשנייה את אחריותו של כל אדם לגורלו. תורת ישראל לא יכולה להסכים לתפיסת עולם המפקירה את האחריות החברתית
כן. הכותרת נראית כמו "עץ ברזלי" או "ריבוע עגול"; אבל אנו מתכוונים לכך ברצינות.
על מצוות צדקה ליחיד ולציבור
מדיניות – משמעותה תוכנית המוטלת על החברה, והשאלה העקרונית הנשאלת היא: האם החברה נושאת באחריות לרווחתו של הפרט, או שהאחריות לכך מוטלת על כתפי כל יחיד ויחיד? ובמונחים הלכתיים: מה גדרה של מצוות צדקה המוכרת לנו מהתורה, האם רק הפרט חייב במצווה זו או גם הכלל?
עני שאיננו נושא בעול עם החברה שמסייעת ועוזרת לו, הוא איננו מוכן לעבוד או שהוא בררן ואיננו מוכן לקבל כל עבודה שמוצעת לו – האם חייבים לתת לו מעשר עני או צדקה? מציאות זו מוכרת אצל אנשים המקבלים דמי אבטלה, אך אינם מוכנים לקבל כל עבודה שמוצעת להם על ידי שירות התעסוקה.
בעיות בחלוקת האחריות ההורית בעת פירוק משפחות עומדות להוליד חוק חדש הנשען על הפרדיגמה המכשילה של ״זכויות הילד״, אשר עוקרת את הסמכות ההורית החיונית לצמיחתו הבריאה. לטובת הילדים, חיוני לעבור לשיח של מחויבות הורית
מדוע נאלם קולה של התורה בעניינם של הנכים ובתוך כך היחס למאבק על ידי ארגוני הנכים לשם שיפור במצבם הכלכלי? מרכז 'אחווה' למדיניות חברה ומשפחה על פי התורה, הוקם כדי למלא את החלל – לנסח משנה חברתית יהודית סדורה, וליצור שפה ומערכת מושגים עדכנית המבוססת על תורת ישראל.
המאמר נכתב לרגל השקת הספר 'וחי אחיך עמך' – מדיניות חברתית וכלכלית על פי התורה, ובנוי על פיתוח הרעיונות שנכתבו בו.
בתמיכת משרד התרבות והספורט
