הוויכוח על שאלת הגיוס של תלמידי הישיבות התחיל עוד לפני קום המדינה. מפרשת 'לך לך' אפשר ללמוד נקודה מאוד משמעותית בדיון הזה.
האם ההחלטות שקיבל השלטון הירדני לפני עשרות בשנים מחייבות את ישראל? הדיון במעמדן של קרקעות ביהודה ושומרון מחייב ליבון ודיון עומק, במטרה לגבש עמדה הלכתית ומשפטית חדה וברורה.
הרוחות סוערות שוב ושוב בגין פרסומים בתקשורת על פגיעות חמורות המיוחסות לאנשים ידועים ומפורסמים. אינני משפטן ואינני שוטר או חוקר, ואין בידי כלים לנתח את המידע שהתפרסם – מה נכון בו ומה לא, ומהי משמעותו הפלילית, ההלכתית או המוסרית. הדברים הבאים ייכתבו כולם מתוך נקודת מוצא זו, של אי ידיעה, וככל שהתמונה תתבהר יהיה מקום לעדכן בהתאם את המסקנות המעשיות.
בעולם המערבי הייתה עד לאחרונה רק דרך אחת לטיפול בפגיעות מיניות, והיא: דרך מערכת אכיפת החוק, המשטרה, בתי המשפט ובתי הכלא. אך דרך זו לוקה בחסר
בשיחות עם לא מעט אנשי חינוך העוסקים בחינוך הבנות, עולה תחושה של "עמידה בפני שוקת שבורה" בכל הנוגע ללבושן של הבנות. הנושא הפך במוסדות רבים לזירת מאבק, ובחלק מהם אף הורם דגל לבן.
לצערנו, עדיין לא נוצרה משנה סדורה דיה בשאלות הנובעות ממציאות של עבודת גברים ונשים אלו לצד אלו במשך שעות רבות בכל יום. השאלות קיימות כמעט בכל מקום עבודה, כולל מוסדות החינוך התורניים. מטרתו של מסמך זה היא להעמיד את העקרונות שעוצבו לאורך הדורות על ידי חכמי ישראל בשאלה רגישה זו, ולהציע הדרכות מעשיות תוך תשומת לב להיבטים ההלכתיים, הערכיים, החינוכיים והפסיכולוגיים של הנושא – ואף לאתגרים הייחודיים העולים מתוך המאפיינים הייחודיים של מציאות החיים בדורנו.
ההתנגשות בין הגישה שמתעדפת שחרור חטופים לבין זו המבכרת את הניצחון על חמאס היא ויכוח קלאסי בין קולקטיביזם לאינדיבידואליזם, היהדות, שמציגה דרך שלישית, דואגת מאוד לכל אבר באומה – אבל לא על חשבון פגיעה אנושה בגוף כולו.
בתמיכת משרד התרבות והספורט
