רמב"ם אומר שמותר למלך לקחת מכלם בשוה או ממכעיסיו כי כן משפט המלך, אבל אם לקח שלא ע"פ דיניו הוא גזלן.
התורה לא הבטיחה מלוכה למלך הנבחר עד עולם, אלא רק כל עוד הוא ובניו שומרים את מצוות ה' ולא ירום לבבם.
האם מתקימת מצוה זו בכל צורת שלטון או דוקא במלכות? מה מטרתה של המצוה, שלטון על כל יחיד או רִכוז עניני הממלכה?
"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי"
מי הם המצֻוִּים והמוסמכים למנות מלך, וכיצד? בשאלה זו יש להבחין בין מִנוי מלך מלכתחילה, לבין מִנוי בנו של המלך לממשיכו.
דוד, כפי שנבאר להלן, מציג דרך חדשה של מלכות. דרך אידאלית ששונה מכל המקובל אותם ימים. נבחן את הדברים ע"פ התנהגות דוד מול אבשלום ומול אדוניהו.
כל איש ישראל הירא את ה', יברח ויימנע מלקנות כרם בארץ הקדושה, אם לא נעשה להם תיקון להצילו ממכשול.
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ידע להכיל בקרבו את המורכבות של ראיית אורות וצללים בהתנהלותן של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, ושל התנועה הדתית-לאומית.
אחד הנושאים החשובים, שרובצים לפתחם של רבים מהרבנים, היא שאלת היחס לחברי קהילה שאינם מקפידים על קלה כחמורה.
הנתונים הכלכליים מורים בעליל על השחיקה המתמשכת במעמד הזקן בחברה הישראלית, לכל הפחות בזוית הכלכלית. אך לא רק כלפי הזקן הדברים אמורים אלא ככלל, כלפי החלש.
בתמיכת משרד התרבות והספורט
