אנגריא בתלמידי חכמים | מרכז תורה ומדינה

פילוח לפי נושאים

קורונה (4) ראש השנה (2) ירושלים (2) ארץ ישראל (2) פסח (2) גשם (1) דמוקרטיה (1)

הוויכוח על שאלת הגיוס של תלמידי הישיבות התחיל עוד לפני קום המדינה. מפרשת 'לך לך' אפשר ללמוד נקודה מאוד משמעותית בדיון הזה.

הוויכוח על שאלת הגיוס של תלמידי הישיבות התחיל עוד לפני קום המדינה. מפרשת 'לך לך' אפשר ללמוד נקודה מאוד משמעותית בדיון הזה.

כאשר לוט נחטף, מה נאמר על אברהם (בראשית יד, יד)?

וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ...

בגמרא (נדרים לב, א) ישנה על זה ביקורת מפתיעה:

מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים...

"חניכיו של אברהם", הם התלמידים שלו בישיבה. "אנגריא" – זה גיוס בכפייה.

היו מי שלמדו מזה שתלמידי ישיבה פטורים מגיוס. כנגד זה טענו אחרים, שלוט לא היה יהודי, וההצלה שלו הייתה מלחמת רשות, ורק ממנה פוטרים אותם; אבל לא ממלחמת מצווה של "עזרת ישראל מיד צר".

ניתן לדייק בדברי חז"ל ולחשוף ממד עמוק יותר בדיון. המהר"ל כותב (דרך חיים פ"ו מ"ג), שאברהם לקח אתו למלחמה דווקא תלמידי חכמים, מפני שהניצחון בא מכוחה של התורה שהם לומדים. והוא מוסיף במקום אחר (גבורות ה' פרק ט), שהחטא של אברהם היא בכך שגייס אותם בכפייה, ולכן העונש על זה היה בכך שהמצרים העבידו את עם ישראל בכפייה.

נראה שכך היא גם דעתו של מרן הרב קוק זצ"ל. בסוף ספר 'שבת הארץ' (יג, יב) הוא כותב שתלמידי חכמים חייבים לצאת למלחמה אפילו יותר מאחרים. ולעומת זאת, בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא כתב לרב הראשי לאנגליה שאסור לגייס אותם. באותה איגרת (ח"ג סי' תתא) הוא לא היה יכול לכתוב לשלטונות הבריטיים שהמלחמה שלהם היא לא מלחמת מצווה. ובמקום זה הוא מדגיש מאוד את החומרה שיש בגיוס כפוי של תלמידי חכמים. מפרשים אחרים הוסיפו על כך שבכפייה הזאת יש ביזיון לתורה.

כפי הנראה, גם מו"ר הרצי"ה זצ"ל היה בעמדה כזאת. מצד אחד, הוא לא הסכים לזה שהמדינה תכפה גיוס על תלמידי הישיבות. ומצד שני הוא אמר בתקיפות שיש עליהם חובה הלכתית להתגייס, אבל מרצונם!

גיוס לומדי תורה

הרב קוק זצ"ל, 'שבת הארץ' השלם, הי"ב אות א:

ונראה שאע"פ שאין שבט לוי עורכין מלחמה – היינו לעשות מלחמה פרטית, כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל ההתנחלות שלו שימצא לו בזה; אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה, מחויבים גם הם לצאת. ומלחמה של כלל ישראל זאת היא גם כן עבודת ד', שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ד' הוא שייך לה יותר משאר כל העם.

8. הרצי"ה, "למצוות הארץ":

גָּלוּי וְיָדוּעַ וּפָשׁוּט הוּא לְכָל בֶּן־תּוֹרָה חֹמֶר הַחִיּוּב שֶׁל כָּל הַצָּלַת חַיֵּי נֶפֶשׁ בְּיִשְׂרָאֵל וְחֹמֶר הֶעָווֹן שֶׁל כָּל הִתְרַשְּׁלוּת בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל חִיּוּב זֶה... עַל אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה כַּאֲשֶׁר הַמַּצָּב הַזֶּה נוֹגֵעַ לְכָל הַצָּלַת קִיּוּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם, וּמִמֵּילָא לְכָל הַצָּלַת קִיּוּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָם... שֶׁהַצָּלַת כְּלָל יִשְׂרָאֵל הִיא חֲשׁוּבָה "מִיגְדַּר מִילְּתָא" לְפִי כָּל גִּדְרֵי הִלְכוֹתֶיהָ וְחִיּוּבֶיהָ הַמְיֻחָדִים...

נדרים לב, א:

מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת"ח, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו... וירק את חניכיו ילידי ביתו - רב אמר: שהוריקן בתורה, ושמואל אמר: שהוריקן בזהב.

מהר"ל, דרך חיים ו, א:

ויש לפרש מה שאמר: שנהנים ממנו גבורה – היינו גבורה ממש. כי הש"י עם מי שעוסק בתורה, ומתגבר על הכול, כמו ונהנין ממנו עצה, שה' יתברך עם עצתו. וכן ונהנין ממנו גבורה – כי הש"י עמו עד שמתגבר על אויביו. וכמו אברהם, שלכך נטל עמו ת"ח, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו, כדאיתא בנדרים (לב, א), ונענש על זה על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, וזה נכון.

מהר"ל, חידושי אגדות שם:

...לא היה צריך לעשות אנגריא, רק היה מושל עליהם בלא אנגריא. עכשיו היה צריך לעשות אנגריא בהם, והיה עושה האנגריא עם תלמידי חכמים, ולפיכך גם המצרים היו מתנגדים לבניו.

מהר"ל, חידושי אגדות סוטה י, א:

שעשה אנגריא. כלל הדבר, כי ראוי שיהיה השכל בן חורין ואין שעבוד בשכל, ודבר זה ידוע וכאשר עושה אנגריא בת"ח לשעבד הדבר אשר אינו ראוי שיהיה בו השעבוד, נשתעבדו זרעו ג"כ אשר אין ראוי להם השעבוד כדכתיב בהם: ונתנך ה' עליון.

שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי לא אות ח:

ואסא שעשה אנגריא וגרם בזיון תלמידי חכמים, שע"ז אמרו חז"ל: כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו (שבת קיט, ב), ולכך חלה ברגליו במחלה זאת אשר עד היום לשווא הרבו כל רפואות וצרי אין לה.

אגרות הראיה ח"ג סי' תתי:

ע"פ תורת ישראל תלמידי חכמים אסור ללחצם ללכת למלחמה. וכל כך גדול הוא החטא של לחיצת תלמידי חכמים למלחמה, עד שלא הניחו חז"ל מלבקר את מעשה מלך צדיק כאסא מלך יהודה ואמרו שנענש, שחלה את רגליו, (מלכים א' ט"ו כ"ג), מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, כאמור (שם כ"ב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה, ופירשו אין נקי שגם תלמידי חכמים קרא לעבודה זו, שהייתה צריכה לו לחזק את ערי ארצו במלחמתו עם בעשא.

ויותר מזה ראינו את גדולת האיסור לעשות אנגריא בתלמידי חכמים לכופם על יציאה למלחמה, אפילו על מלחמת מצווה גדולה מאוד, שהרי אין לך מלחמת מצווה יותר גדולה מהמלחמה שערך אברהם אבינו נגד המלכים, שמן השמים הסכימו על ידו, עד אשר הורונו חז"ל בקבלתם שעל זה נאמר "יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו" (ישעיה מ"א ב'), וכמבואר בדבריהם ז"ל (תענית כ"א א'), ומכל מקום אמרו (נדרים ל"ב א') מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנה? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו, והם היו תלמידי חכמים העוסקים בתורה. ואנגריא היינו עבודה באונס ע"י לחץ...

ובטוחים אנו שתדע הממשלה להשתמש בכוחו של כל אחד מבני ישראל לפי סגולתו, וכוחם של תלמידי חכמים יראי ד' תניח על מקומו בקדושת התורה, ולא תחללהו בשימוש החול של מלחמה ואנגריא, שאינם מוכשרים לו כלל לפי מידתם ותכונת גופם ונפשם...

וכל כך גבוהה היא בישראל תעודת לימוד התורה ללומדיה הקבועים, עד שע"פ המסורת התלמודית היא לא תוכל להיות נדחית גם מפני ציווי של כל מלך ושליט, ומסורת בידינו מחז"ל על האמור (שמואל ב' כ' ד'-ה') "ויאמר המלך אל עמשא הזעק לי את איש יהודה, ויוחר מן המועד אשר יעדו", שהיתה סיבת האיחור "משום דאשכח רבנן דפתחי במסכתא" (סנהדרין מ"ט א')... שהיה הצדק עם עמשא, שלא לקחת גם למלחמה נחוצה זו את העוסקים בתורה, להפריעם מהעסק הקדוש שעליו העולם עומד. ומבואר שלא רצה עמשא להטרידם בדבר המלחמה, עד שלא הפסיקם ממשנתם גם לשאול אם ירצו ללכת בתור מתנדבים כיוון שפתחו במסכתא. אמנם ללחוץ תלמידי חכמים לבטל תורתם וללכת למלחמה או לשום עבודה חומרית אחרת, זה אסור בכל עת כמו שביארנו מהאיסור של עשיית אנגריא על תלמידי חכמים.

מכתב הרצי"ה, ניסן תש"ח:

ראיתי כעת שנתפרסם בחוצות ירושלים קטע מתוך מכתב של אאמו"ר הרב זצ"ל, שכאילו הוא מסייע, חלילה, להשתמטות ממלוא החיוב של העמידה על נפשנו, ועל נפש כל קהל ישראל, והנני מחויב ומודיע בזה, למען אמיתה של תורה, כי המכתב הזה נכתב ממנו בחודש אדר שנת תרע"ז בלונדון להשתדלות לשחרור תלמידי חכמים ממלחמת אנגליה ורוסיה וגרמניה וכו', שלא היה בה שום עניין לחיוב הצלת נפשות בישראל ובארץ ישראל (ועל כגון זה אמרו חז"ל שאין למדין הלכה מפי מעשה).

פגישת הרצי"ה עם שר הביטחון

אין להעלות על הדעת סידור עניינים אלה מתוך כפייה. כל סיטונות אסורה. לא יתכן שכל תלמידי הישיבות ילכו לצבא, וגם לא יתכן שכולם לא ילכו. אלא, יש לערוך בירור אישי על כל אחד ואחד, מתוך גדלות רוחנית, ומתוך שייכות הדדית אמיתית בין הישיבה לצבא. כל מקרה צריך להתברר ביסודיות ולא מתוך ערבוביה. אנשי הצבא לא יכולים להתערב בעניינים הפנימיים של הישיבות, כמו שראשי הישיבות לא יכולים לקבוע בדברים מיוחדים וספציפיים השייכים לצבא, - כדוגמת מקרים של פיקוח-נפש שיש צורך לשאול בדעת הרופאים.

תלמידים מישיבתנו לחמו בכל החזיתות, וזאת מתוך אידיאליזם ומתוך גדלות של תורה. כפי שאמרתי, בחורים צעירים אני מעכב. לא כן בחורים מבוגרים, מבוגרים בשנים ומבוגרים ברוח. אבל אם יעלה על הדעת לסדר כפייה סיטונית-כללית, זה יהיה אסון למדינה.

גבורות ה' פרק ט:

בפרק ארבע נדרים (נדרים ל"ב ע"א) אמר ר' אבהו מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק חניכיו ילידי ביתו.

ותוכל לומר שדעת רבותינו ז"ל, כי השם יתברך הביא את זרע אברהם בגלות, מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה, לכך הביא השם יתברך זרעו בגלות כדי שיקנו האמונה, וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו וגבורותיו אשר עושה לאויביו, כמו שעשה למצרים מן מכות הגדולות והנוראות, והטובה שעשה לאוהביו, וכמו שמשמע מן הכתוב שכל אשר היה עושה הוא יתברך שידעו שמו וגבורתו תמיד. ולפיכך סובר ר' אבהו שנראה באברהם שלא היה בוטח בה' לגמרי, שהרי עשה אנגריא בת"ח ולקחם למלחמה מיראתו, ואלו לקח הראוי למלחמה אין זה חטא שאין סומכין על הנס, אבל לקח ת"ח מורה שהיה ירא, והיה לו לבטוח בו יתברך ולא ליקח למלחמה אשר אין ראוי ליקח, ולפיכך נשתעבדו בניו ארבע מאות שנה שיראו גבורותיו אשר עשה ובזה יקנו אמונה שלמה...

חידושי אגדות למהר"ל נדרים דף לב עמוד א

מפני מה נענש אברהם וכו'. יש לפרש שדעת רז"ל כי השם יתברך הביא את זרע אברהם בגלות, מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה לכך הביא השם יתברך זרעו בגלות, כדי שיקנו האמונה וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו וגבורותיו אשר עשה לאויביו כמו שעשה למצרים מן מכות הגדולו' והנוראות והטובה שעשה לאוהביו, וכמו שמשמע מן הכתוב שכל אשר היה עושה [היה] שידעו שמו וגבורתו תמיד. ולפיכך סובר ר' אבהו שנרא' באברהם שלא היה בוטח בה' לגמרי שהרי עשה אנגריא בתלמידי חכמים ולקחם למלחמה מיראתו, ואילו לקח הראוי למלחמה אין זה חטא שאין סומכין על הנס, אבל [מה ש]לקח תלמידי חכמים מורה שהיה ירא והיה לו לבטוח בו יתברך ולא ליקח למלחמה אשר אין ראוי ליקח, ולפיכך נשתעבדו בניו ארבע מאות שנה, שיראו גבורותיו אשר עשה ובזה יקנו אמונה שלמה...

וזה שאמר שעשה אנגריא בת"ח, פירוש שהיה נוטה ענין אברהם אל הראש עד שהיה רוצה להיות ראש ומושל על ת"ח להיות מושל עליהם לעשות אנגריא בהם, והנה נמשך לאברהם דבר זה מצד מדתו שהיה ראש וראשון, והיה על זה עונש גדול כאשר אמרנו כי החטא שהוא בעצם אף שהחטא קטון, יותר נחשב מפני שהוא מורה על חסרון דבר בעצמו, ודבר זה נתגלה בענפים הרבה.

ועוד יש לך לדעת כי ראוי הוא שיהיה השכל נבדל מן הגשמי ואין ראוי שיהיה כאן התנגדות מן השכל, וכאשר אברהם אבינו עשה אנגריא בת"ח שיהיה לוחמים עם הד' מלכים אין ראוי לפי הסדר, ולפיכך היה התנגדות ג"כ מן המצרים אל בניו, אף כי לפי הראוי ראוי שיהיה לבניו מדריגת השכל כאשר יש להם מעלה נבדלת, כיון שעשה אנגריא שיהיה מתנגדים ויהיו לוחמים עם הד' מלכים היה לבניו ג"כ דבר זה שהיו המצרים משעבדים בבניו ובאמת כי דבר זה מה שעשה אנגריא בת"ח היה מה שהוא בלבד ואין זה דבר של שלמות, ואל"כ לא היה צריך לכל זה, לכך היה צריך לעשות אנגריא בת"ח ואם לא היה זה לא היה צריך לעשות אנגריא רק היה מושל עליהם בלא אנגריא, עכשיו היה צריך לעשות אנגריא בהם והיה עושה האנגריא עם ת"ח, ולפיכך גם המצרים היו מתנגדים לבניו.

חידושי אגדות למהר"ל נדרים דף לב עמוד א

שהוריקן בתורה וכו'. פי' שהיה לו החיזוק מכוח התורה שניתנה מימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: מימינו אש דת למו, ובזה היה עושה אברהם מלחמה, כי בכוח ימין היה מעורר עליהם למלחמה.

חידושי אגדות למהר"ל סוטה - הערות דף י עמוד א

ע' גבורת פ"ט. והנוסח בכת"י אחר: דבר זה התבאר בחיבור גבורת השם (פ"ט), אצל אברהם שעשה אנגריא בת"ח ע"ש, ולכך נשתעבדו בניו ד' מאות שנה, כי ראוי שיהיה השכל בן חורין, ואין שעבוד בשכל, ודבר זה ידוע, וכאשר עשה אנגריא בת"ח, לשעבד הדבר אשר אין ראוי שיהיה בו השעבוד, נשתעבדו זרעו ג"כ. כלל הדבר, כאשר היה משתעבד את ת"ח, מה שאין ראוי שיהיה שעבוד בשכל, שאין בו התפעלות כלל, שהשעבוד וההתפעלות הוא לחומרי, לא אל השכל, ולכך כשהיה אברהם נוטה אחר השעבוד במקום שאין שעבוד, נשתעבדו זרעו ג"כ אף כי אין ראוי לשעבד אותם, והבן זה.

דרך חיים על אבות פרק ו

ויש לפרש מה שאמר שנהנים ממנו גבורה היינו גבורה ממש, כי הש"י עם מי שעוסק בתורה ומתגבר על הכול כמו ונהנין ממנו עצה שה' יתברך עם עצתו, וכן ונהנין ממנו גבורה כי הש"י עמו עד שמתגבר על אויביו. וכמו אברהם, שלכך נטל עמו ת"ח, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו כדאיתא בנדרים (ל"ב, א') ונענש על זה על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, וזה נכון.

תורה תמימה הערות בראשית פרק יד הערה ח

שעשה אנגריא בתלמידי חכמים – שהוציאם למלחמה, וע"י זה בטלם מתורה, וכפי הנראה ס"ל כמ"ד בדרשא הקודמת דהלשון וירק את חניכיו עניינו שהוריקן בתורה, שע"י טרדת המלחמה נתרוקנו מן התורה, וגם מפרש הלשון את חניכיו - את אלה שחינכן לתורה.

מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדרים דף לב עמוד א

מפני שעשה אנגריא בת"ח כו'. וכה"ג אמרינן בפרק המקנא מפני שעשה אנגריא בת"ח כו' ושם דרש ליה במפורש מדכתיב אין נקי אבל הכא אינו מפורש מהיכא דריש ליה ועיין פי' הר"ן ויותר נראה לפרש דדריש ליה מדכתיב ילידי ביתו כמ"ש בערובין כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו:

מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבועות דף לה עמוד ב

ואמר שמכלל ישראל היו אלף לעבדים לשלמה ליוצאי מלחמה כמ"ש מבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ועבדיו וגו' ואמר שהותיר מישראל מלצאת במלחמה חלק ששית מאלף שהם מאתיים לנוטרים פריו שהם הרבנן שאסור לעשות אנגריא בת"ח כמ"ש בסוטה באסא שנענש על כך ושמואל דריש בהיפך דיש להניח אלף מכלל ישראל לשלמה למלכותא דרקיעא שיהיו עוסקין בתורה וחלק ששית שהם ר' אם יעשה מלכותא דארעא אנגריא לא מיענש עלייהו ובמלכותא דישראל איירי דהיינו כרמי שהוא כ"י וכמ"ש בחדושי הלכות על דברי התוס' ודו"ק.

עלי תמר סוטה פרק ח

והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי ר"ס אמר אין נקי לביתו שעה אחת. עיין פנ"מ וקה"ע. אבל לפענ"ד פירושו שמכאן ראיה שהיו נותנים חופשה בצבא ליום או יומיים כפי הצורך, עיין בדה"י א כ"ז א ובמלכים א כ"ד ב וע"ז אומר ר"ס שבמלחמת חובה אין חופשה אפילו שעה אחת אם המצב דורש זאת, ורבנן אמרין לית רבי בריבי, שהיה נהוג לשחרר במלחמת הרשות את הת"ח וכמ"ש בסוטה י אבל במלחמת חובה אין שחרור אף לרבי בריבי. והנה בנוגע למלחמת מצווה יש להעיר מפרשת מטות שאמר משה לבני גד ולבני ראובן בתימה, האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה, ומשמע שכלל את כולם, אין נקי לית רבי בריבי. אולם במלחמת הרשות שמשמע בסוטה י שהיו נוהגים לשחרר את הת"ח מחובת הצבא, יש להעיר מפרשת במדבר, שאו ראש כל עדת בנ"י וגו' מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל, ואלו בלווים כתיב מבן שלושים שנה ומעלה תפקדם כל הבא לצבא לעבוד עבודת אהל מועד, הרי ששניהם ממלאים חובת צבא ישראל ברם הראשונים הם יוצאי צבא והלויים הבאים לצבא לעבוד עבודת אהל מועד, ולפי דברי הבבלי צ"ל שהיה זה במלחמת הרשות.

ובבבלי שם, מפני מה נענש אסא, מפני שעשה אנגריא בת"ח. כי במלחמת רשות וכ"ש בשעת שלום אין לגייס ת"ח שתורתם אומנתם לצבא. כי כמו מי שלקח אישה נקי לביתו שנה אחת, והטעם בזה כי כשהוא מייסד משפחה ובונה בית בישראל הרי הוא עושה שירות לאומה כמו החייל בהצבא, ואפילו בונה בית ונוטע כרם בא"י משום יישוב א"י, כי השירותים הלאומיים נחלקים לכמה סוגים בעלי אופי שונים ושמות שונים ושורשם אחד גידול האומה קיומה בטחונה והגנתה, ואף ת"ח שתורתם אומנותם שומרים על גחלת התורה שלא תכבה ועל אורה שלא תדעך, הר"ז שירות לאומה ממדרגה הראשונה כי אין ישראל אומה אלא בתורתה. ובחגיגה פ"א ה"ז, כי הסופרים והמשנים של כל עיר הם השומרים על אנשי העיר שיישארו נאמנים לה' ולעמם, וכ"ש שת"ח השומרים על קיומה של האומה מהתבוללות ואובדן, והכי אין זה שירות לאומי, כי אם אין תורה אין עם ואין ארץ ואין מדינה. ומי שמר על גחלת היישוב של הארץ שלא תיחרב ושלא תכבה אם לא הת"ח והצדיקים שבכל דור מימות החורבן ועד ימינו ואם תגייס לצבא את מתי המספר של הת"ח שנושאים את אבוקת התורה בכל עוז הרי אתה מכבה חלילה את הגחלת הנשארת ומאור האומה חלילה ידעך והארץ חלילה תיחרב, לא תהא כזאת בישראל. ועיין ברמב"ם סוף הלכות שמיטה שבין הפלוגות השונות בצבא ישראל צריך שתהיה לה גם פלוגה שתהא נקראת חיל ה' השומרים על העם והמדינה עיין שם.

עוד שם, אמר רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת"ח, שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי, ופירש רש"י אנגריא עבודת המלך הזעיקן וישאו את אבני הרמה וגו'. משמע שלדעת הבבלי לא הזעיקן למלחמה על בעשה מלך ישראל מפני שלפי סדר הכתובים נראה שבעשה כבר חדל מהמלחמה אלא הזעיקן לעבודת המלך ויישאו את אבני הרמה וגו'. אולם לדעת הירושלמי נראה שהזעיקן למלחמה על בעשה מלך ישראל מדקא מייתי האי קרא על מלחמת רשות ועל מלחמת חובה. וצריכים לומר לפי דעת הירושלמי שהפירוש במקרא והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מדובר על המלחמה נגד בעשה ואח"כ השתמש בהם גם לשאת את אבני הרמה ואת עציה וכו'. ועיין בפנ"מ לקמן ולפענ"ד נראה כמ"ש.

מטה משה עמוד התורה שער ה - גדולת לומדיה ושראוי לכבדם

ומתוך שמעלתן כל כך גדולה, ראוי לכבדן ושלא לבזות אותן. אף על פי שהאדם מוזהר שלא לבזות שום אדם הנברא בצלם אלהים, וכל שכן לבני ישראל שנקראו בנים למקום, אבל האזהרה והעונש הגדול הוא על המבזה תלמיד חכם, שכבר מצינו שנענש אברהם עליהם, כדאיתא בנדרים פ"ג (לב א) אמר ר"א, מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר (בראשית יד, יד) וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן, וחניכיו היינו בני אדם שחנכן לתורה. גם המלך אסא נענש עליהם בחליו, כדגרסינן בפרק קמא דסוטה (י א) דרש רבא, מפני מה נענש אסא, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר (מלכים א טו, כב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי, מאי אין נקי, אמר רבי יודא אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א

ודישתמש בתגא חלף. ... ובגמ' מגילה [כח ב] פ' בני העיר פי' זה במי שמשתמש בת"ח דאמר ריש לקיש ודישתמש בתגא חלף זה המשתמש במי ששונה הלכות. וכן אמרו בנדרים [לב א] מפני מה נענש אברהם אבינו מפני שעשה אנגריא בת"ח פי' שהוציאם שנאמר [בראשית יד יד] וירק את חניכיו. וכ"א באסא פ"א מסוטה [י א] לפי שת"ח הם כלי תשמישו של מלכו של עולם וכמו שאין רוכבין על סוסו של מלך כמ"ש בסנהדרין [כב א] פ' כ"ג ואין משתמשין בשרביטו כן אסור להשתמש בת"ח...

שו"ת יד אפרים סימן יא

על אי ההזדווגות בין תורה ומלחמה, מראים משפטים אלה: אין נכנסין בכלי זין לביהמ"ד (סנהדרין פ"ב), אי ספרא לאו סייפא (ע"ז י"ז), אינו יכול להיות עושה מלחמות ולהיות סופר ומלמד תינוקות (מ"ר שמות כ"ח), ועוד בדומה לזה. התנגדותם המפורשת של חז"ל לשתף ת"ח במלחמה, נמצאת בכמה מקומות. ואמרו (נדרים ל"ב) מפנ"מ נענש אברהם ונשתעבדו בניו למצרים מפני שעשה אנגריא (שהוליכן למלחמה) בת"ח. כן דרש רבא, מפנ"מ נענש אסא שעשה אנגריא בת"ח שנ' "והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי", אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכש"כ ת"ח (סוטה י"א). ובירושלמי (ספ"ח דסוטה) רבנן אמרין ליה רבי ברבי, ר"ל דגם רבנן הוציא למלחמה. וכשדוד דרש מעמשא: "הזעק לי את יהודה עד ג' ימים" ואיחר המועד אשר יעדו (שמואל ב' כ' - ה') אמרו חז"ל: עמשא אשכחינהו דפתח להו במסכת, ובתור לומדי תורה פטורים מלצאת למלחמה, ועמשא לא נקרא כמורד במלכות דעשה עפ"י התורה (סנהדרין מ"ט).

שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן מב

(ד) ולבסוף עולה בדעתי לפרש כוונת הכתוב בדה"יב (ט"ז י"ב) שמציין על אסא כי וגם בחליו לא דרש את ד' כי ברופאים שמסתמך ע"ז הרמב"ן בפ' בחקותי שם, וכן האב"ע שמות (כ"ג - כ"ח) והחו"ה שער הבטחון פ"ג. עפ"י מה שראיתי בס' תולדות חכמי ירושלים ח"ב פ"ז שמביא בשם ספר מעשה טוביה שכותב בשם אביו הגאון ר' משה נראל ז"ל (שחי בתקופת הבעל משנה למלך) שפירש דברי חז"ל בסוטה ד' י' דאיתא: רק לעת זקנותו חלה את רגליו אר"י אמר רב שאחזו פדגורא, דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת"ח. וביאר דבריהם ז"ל במה שאמרו שענשו היה רק מפני זה, וגם מה שהמחלה היתה דוקא פדגורא שאין הרופאים יודעים לה שום רפואה והעם קוראים זאת כלימת הרופאים, דהוא משום דהנה אמרו שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כו' עד שבא ר"ע ולימד את לרבות תלמידי חכמים, ומבואר מזה ממה שאה"כ רק בחוליו לא דרש את ה', דהאי את בריבוי שלא כיבד גם כן לתלמידי חכמים ועשה בם אנגריא וביזה אותם ואמרו רז"ל כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו, ולזה נענש דוקא בחולי פדגורא שאין לו רפואה, וש"י.

והכי ראיתי גם בספר שו"ת תשובה מאהבה ח"ג (חיו"ד) סו"ס ס' (תשובה שכ"ה) שכותב בתוך דבריו נמי לפרש בכיוון זה, וז"ל: צאו ראו חולי פדגורא הסכימו הראשונים שרפאות תעלה אין לה ואסא שעשה אנגריא וגרם בזיון ת"ח ונשא עונו דאז"ל כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו ולכן חלה ברגליו שאחזתו פודגר"א /פדגורא/, ועד היום לשוא הרבו כל רפואות וצרי אין לה ורופא אין שם עיין שם.

וא"כ עפ"י האמור יש לפרש כוונת הקרא בכזאת, דהקרא בשלימותו הוא כן: ויחלא אסא בשנת שלשים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו וגם בחליו לא דרש את ד' כי ברופאים. ויש לומר איפוא דכוונת הפסוק לציין גנות אסא בהנהגתו בזה, דאם כי נחלה ברגליו בגלל זה שעשה אנגריא בת"ח וביזה אותם, כדברי הגמ' בסוטה בכל זאת גם בחליו במחלתו זאת לא שם לבו לשוב מזה ולדרוש את ד', שבא לרבות ת"ח ולחשוב שבגלל כן חלה במחלה זאת ולתת לבו לחזור בו ולשוב ולדרוש תיבת את לרבות תלמידי חכמים ולחדול מלבזותם באנגריא ולכבדם, והוא לא עשה כן וגם אז לא דרש האת אלא חשב שמחלתו לא בגלל כן באה לו אלא בסיבה מן הסיבות ודרש על כן ברופאים והמה לא ידעו למצוא לו מזור ומרפא כי אין רפואה למכתו. וזה כפתור ופרח.

שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן לא

ח) אגב. מזה שאמרו ז"ל בסוטה שם בלשון: "אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", אין לומר דבא לרבות דהכל יוצאין אפילו תלמידי חכמים, דזה אינו ובטעות הזאת הוא דטעה אסא המלך כדאיתא לעיל בד' י' ע"א דאסא נענש ברגליו, ודרש רבא: מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר (מ"א ט"ו) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי, מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. יעוין במהרש"א דמייתי לה מדכתיב השמיע את כל יהודה לרבות ת"ח ע"ש. והגמ' אומרת שם שאחזתו בדגרא, ופירש"י דשם חולי הוא שאוחז ברגלים, וראיתי בספר תשובה מאהבה ח"ב תשובה שכ"ה (סוף ה' טריפות) שמבאר שלכן חלה במחלה זאת באשר שרפאות אין לה, ואסא שעשה אנגריא וגרם בזיון תלמידי חכמים שע"ז אמרו חז"ל כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו (שבת ד' קי"ט ע"ב), ולכך חלה ברגליו במחלה זאת אשר עד היום לשווא הרבו כל רפואות וצרי אין לה ע"ש.

ועוד אמרו ז"ל בנדרים ד' ל"ב ע"א: אמר רב אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו. ומפרש הר"ן שהוליכן למלחמה כדכתיב וירק את חניכיו דהיינו בני אדם שחינך לתורה.

ואכן מה גדולים ונאמנים דברי חז"ל במכות ד' י' שדרשו: א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה. (עיין ברש"י ובפירוש הר"ח, ובמהרש"א בח"א). ואכמ"ל יותר מזה.

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק בראשית פרשת לך לך

וזה ענין מה שאמרו בגמרא (נדרים ל"ב א) וירק את חניכיו שהוריקן בתורה ופירש רש"י שלימדם תורה וכו' ולכאורה במלחמה הא לא לימדם תורה ואדרבה ביטלן מתלמוד תורה וכמו שאמרו בגמרא מקודם שנענש מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים. והר"ן ז"ל בפירוש לשון אחר שהוריקן מהתורה שעשה בהם אנגריא. אך פירוש רש"י שלימדם תורה יש להבין. אך המכוון שזירזן במה שלימדם שכל עסק מלחמתו דברי תורה וכאמור שכל מעשי האבות היה רק דברי תורה וכמו שלמד בזוה"ק מגזירה שוה הדברים האלה.

שם משמואל שמות פרשת שמות

ונראה ששלשה חטאים אלו שדקדקו ומצאו הם מקבילים לנפש רוח ונשמה ושלש המתנות תורה וארץ ישראל ועוה"ב כנ"ל. והיינו דבר זה שעשה אנגריא בת"ח הי' נחשב אליו ע"ה כפגם בכבוד התורה ופגם ברוח.

אגרות הראיה (מוסד הרב קוק) / כרך ג / תתי

הממשלה הרוממה, שהיא מתחשבת, כראוי לממלכה נאורה, עם הרגשות העדינים של תושביה וזהירה ביותר מלפגוע בתוכן הקודש הנעלה של הדת והאמונה, צריכה לדעת, שע"פ תורת ישראל תלמידי חכמים אסור ללחצם ללכת למלחמה. וכל כך גדול הוא החטא של לחיצת תלמידי חכמים למלחמה, עד שלא הניחו חז"ל מלבקר את מעשה מלך צדיק כאסא מלך יהודה ואמרו שנענש, שחלה את רגליו, (מלכים א' ט"ו כ"ג), מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים ' כאמור (שם כ"ב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה, ופירשו אין נקי שגם תלמידי חכמים קרא לעבודה זו, שהיתה צריכה לו לחזק את ערי ארצו במלחמתו עם בעשא.

ויותר מזה ראינו את גדולת האיסור לעשות אנגריא בתלמידי חכמים לכופם על יציאה למלחמה, אפילו על מלחמת מצוה גדולה מאד, שהרי אין לך מלחמת מצוה יותר גדולה מהמלחמה שערך אברהם אבינו נגד המלכים, שמן השמים הסכימו על ידו, עד אשר הורונו חז"ל בקבלתם שעל זה נאמר "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו" (ישעיה מ"א ב'), וכמבואר בדבריהם ז"ל (תענית כ"א א'), ומכל מקום אמרו (נדרים ל"ב א') מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנה, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו, והם היו תלמידי חכמים העוסקים בתורה. ואנגריא היינו עבודה באונס ע"י לחץ...

וכל כך גבוהה היא בישראל תעודת לימוד התורה ללומדיה הקבועים, עד שע"פ המסורת התלמודית היא לא תוכל להיות נדחית גם מפני ציווי של כל מלך ושליט, ומסורת בידינו מחז"ל על האמור (שמואל ב' כ' ד'-ה') "ויאמר המלך אל עמשא הזעק לי את איש יהודה, ויוחר מן המועד אשר יעדו", שהיתה סיבת האיחור "משום דאשכח רבנן דפתחי במסכתא" (סנהדרין מ"ט א'), ויואב שרצה להתנצל בשביל כך הרגו לעמשא נתחייב בדין אצל דוד, ושלמה הוציא אל הפועל את הדין, מפני שהיה הצדק עם עמשא, שלא לקחת גם למלחמה נחוצה זו את העוסקים בתורה, להפריעם מהעסק הקדוש שעליו העולם עומד. ומבואר שלא רצה עמשא להטרידם בדבר המלחמה, עד שלא הפסיקם ממשנתם גם לשאול אם ירצו ללכת בתור מתנדבים כיוון שפתחו במסכתא. אמנם ללחוץ תלמידי חכמים לבטל תורתם וללכת למלחמה או לשום עבודה חומרית אחרת, זה אסור בכל עת כמו שביארנו מהאיסור של עשיית אנגריא על תלמידי חכמים.

שיחות הרצי"ה על התורה / הרב שלמה אבינר / לך לך / סדרה ב - תשל"ד / 12.בין אברהם אבינו ללוט

בהמשך הדברים מופיעה מלחמת עולם, התנגשות בין ארבעה מלכים ובין חמישה, בשטחים האלה. בתוך מלחמה זו, "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי" 55: הקרוב שלך נשבה. ה"תכשיט" הזה שניתק יחסיו עם אברהם ואלוהיו נשבה. איך מתייחס אליו אברהם אבינו? אברהם הוא ענק, האיש הגדול בענקים 10, המחזיק בעושר גדול מצד אחד, ומצד שני מחנך ופדגוג גדול, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט" 56. עכשיו כשמגיעה אל אברהם אבינו הידיעה שקרובו נשבה, הוא מתגלה לא רק כענק בדבקות אלוהית, באמונה ובהכרה, ביראה ובאהבה, לא רק כמחנך גדול, לא רק כאיש מכובד מאוד ועשיר מופלג, אלא גם כמצביא. אברהם אבינו נעשה פילדמרשל: "וירק את חניכיו" 57. חניכיו של אברהם אבינו היו מסתמא חניכים רוחניים, בני-ישיבה. הוא גייס את תלמידי ישיבתו, לצאת למלחמה נגד ארבעת המלכים, כדי להציל את בן אחיו השבוי, האפיקורוס והכופר, שניתק יחסיו עם אברהם אבינו ואלוהיו ואמר: "אי אפשי לא באברם ולא בא-להיו".