השתוקקות לספרי הראי"ה קוק בישיבות פונייביז', חברון ולומז'ה
"אין חכמת אדם מגעת אלא עד מקום שמאגרי המידע שבידיו מגיעים". ועם זאת, הרעיון המהותי נותר בעינו: חשיבות הספרייה, אם הפיסית ואם הדיגיטלית.
הרב פרופ' נריה גוטל 21.07.25
"אין חכמת אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים". אימרה זו, שמיוחסת לרבי יצחק קנפנטון, מגדולי ספרד שלפני הגירוש (ספרד, קכ-רכג, 1463-1360) ומחבר הספר דרכי התלמוד, הייתה – ככל הנראה – מתנסחת כיום בשינוי קל: "אין חכמת אדם מגעת אלא עד מקום שמאגרי המידע שבידיו מגיעים". ועם זאת, הרעיון המהותי נותר בעינו: חשיבות הספרייה, אם הפיסית ואם הדיגיטלית.
כך ביחס לכל אדם וספרייתו הפרטית, וכך שבעתיים ביחס לישיבות ולספרייתם הציבורית. הישיבות עשו בעבר, וממשיכות ועושות גם היום, מאמצים משמעותיים לעיבוי ולהגדלת "אוצר הספרים" הישיבתי, וכל המרבה הרי זה משובח. דא עקא, פעמים שהפרוטה אינה מצויה בכיסן, ולכן נוהגים מנהלי ה"אוצר" לפנות למחברי ספרים תורניים ולמוציאים לאור, כדי שיעניקו להם מתנובתם. ככל שהדבר ניתן, מחברים ומו"לים נענים, הן כדי להגדיל תורה ולהאדירה, והן כדרך יעילה לחשיפת הספר לציבור רלוונטי.
אמור לי מה תכולת ספרייתך
תכולתה של ספריה ישיבתית היא אמת בוחן ונייר לקמוס לזיהוי אופיה וציביונה של ישיבה. לשון אחר: אמור לי את מה אתה מכניס לספריית הישיבה, ויותר מכך את מה אינך מכניס לספרייה, ואומר לך "מי אתה". המצויים בדבר יודעים שאחת לכמה שנים העולם התורני "רועש" בשל ראש ישיבה שהורה להוציא מהספריה את חיבוריו של רב פלוני, או - למיצער - להצניע במדור סגור את ספריו של רב אלמוני, ויורשה לי לא לפרט דוגמאות ידועות היטב וזכורות לרע.
אחד המחברים ש"איתגרו" את עולם הישיבות התורני-חרדי, היה - ועודנו - מרן הראי"ה קוק זצ"ל, וארבע קבוצות התייחסות בדבר: א. יש מהישיבות החרדיות בהן - למרבה החרפה - חיבוריו כולם מוקצים, "בל יראה ובל יימצא", לא ייזכר ולא ייפקד. ב. יש מהן שעורכות הבחנה בין החיבורים: ההלכתיים יימצאו, בעוד שההגותיים ייעדרו. ג. יש מהן שאומנם לא "מחרימות" אך כן מצניעות, ורק יודעי חן ויחידי סגולה יורשו לעיין בהם. ד. ויש מהן - ולהערכתי, ולצערי, רק מעט - שכלל וכלל אינם מדירים את חיבורי הראי"ה כולם מספריית הישיבה, הלכתיים והגותיים כאחד, וכבוד כל חיבוריו מונח במקומם הראוי.
בהקשר זה צריך לציין עוד רעה חולה ומקוממת: התעלמות ציבור חרדי גדול, כולל מנהיגיו הרוחניים ומתווי דרכו, מתלמידי חכמים מובהקים שנימנים על עולם התורה הציוני-דתי, ואפילו ביזוי רבניו. גם כאן רבו מאוד הדוגמאות, מן העבר ואף מן ההווה. הדבר מצער ביותר, אך לטמון את הראש בחול כבת יענה ולומר שהדבר לא קיים - מביך.
אין חולק שראש וראשון למודרים-מבוזים היה, ועודנו, מרן הראי"ה קוק זצ"ל, ועוד יותר ממנו בנו, רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. ברוך השם שיש יוצאים מן הכלל, ועדיין - זה "הכלל". ושוב, טענה שעובדה זו אינה נכונה, אינה נאיבית אלא פשוט מופרכת.
כל האמור עד כאן, כתופעה מצערת, לא בא אלא כהקדמה לחשיפה ראשונה של היפוך מוחלט של שתי התופעות. להלן נצביע על תופעה מבורכת, שקרתה בסך הכל לפני שנים ספורות. לאחרונה הביא לידיעתי ידידי הרב אברהם זק"ש הי"ו – אוצֵר גנזי הראי"ה והרצי"ה, מספר מכתבים שמצויים תחת ידו, ואשר זורים אלומת אור על יחס שונה לחלוטין מהצפוי-הרווח, הן למרן הראי"ה ולספריו והן לרבנו הרצי"ה,.
ישיבת פונייביז'
את ישיבת פונייביז' - "ספינת דגל" בעולם הישיבות, אין צורך להציג. אין חולק שהיא נמנית על השורה הראשונה של הישיבות החרדיות-ליטאיות היותר נחשבות, מוערכות ויוקרתיות. זאת ועוד, דומה שללומדי תורה אין צורך להציג גם את הרב ברוך דב פוברסקי שליט"א. מדובר בתלמיד חכם מופלג ומחבר מוערך (סידרת "בד קודש", ועוד), אשר נימנה זה כבר שנים רבות על ראשי ישיבת פונייביז', והוא אף חבר מועצת גדול התורה של "דגל התורה".
ביום ה' בטבת תש"י, כותב "ברוך דב פוברסקי", בן ה-18, "בשם הגבאים" של אוצר הספרים של ישיבת פונייביז', את המכתב שלהלן:
"מע"כ הרה"ג המפו' החו"ב [=מעלת כבוד הרב הגאון המפורסם החריף ובקי] בכל מקצועות התורה, בגמרא וסברא ובהלכה ברורה, כש"ת מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א, ראש ישיבת 'מרכז הרב' בעיה"ק ירושלים תובב"א.
רב שלום עב"י [=עד בלי ירח].
הנה תקציבו של אוצה"ס [=אוצר הספרים] של ישיבתנו מצומצם הנהו עד למאד, עד שאיננו מספיק אפילו כדי קניית ספרי הלימוד העיקריים הנחוצים לנו, כש"ס ופוסקים ראשונים. לכן החלטנו לפנות בבקשה אל גאוני דורנו לשלוח לנו במתנה את ספריהם-חיבוריהם, ובע"ה מצאנו אוזן קשבת אצל גדולי התורה ובראשם מרן החזו"א [=החזון איש] שליט"א, הרבנים הראשיים לא"י שליט"א ועוד גדולי המחברים, אשר הואילו לשלוח לנו את ספריהם.
והנה ספרי אביו, מרא דארעא דישראל, הגה"צ [=הגאון הצדיק] מוהרא"י הכהן קוק זצוקללה"ה, מחוץ לחוברות בודדות, אינם נמצאים באוצר הספרים של ישיבתנו הק', ורבים מאד מבני הישיבה שיחיו משתוקקים ללמוד ולהגות בהם, הן בספרי ההלכה והן בספרי האגדה-המחשבה.
לכן באנו בזה לחלות את פני כת"ר להואיל לשלוח לנו את ספרי אביו זצ"ל, הן ספרי התשובות והן אורות הקודש, שבת הארץ, הסדור עולת ראיה, אגרות הראי"ה ושאר הספרים, עי"ז יזכה כת"ר לזכות את הרבים ולהנאותם במאור תורת רבינו זצ"ל ושכמ"ה [=ושכרו כפול מן השמים].
הננו חותמים בתקוה למילוי בקשתנו, בתודה מראש, ובכל חותמי ברכות.
בשם הגבאים, ברוך דב פוברסקי".
סגנון תיאורם של הראי"ה ושל הרצי"ה מופלג ביותר: הראי"ה הוא "מרא דארעא דישראל, הגאון הצדיק... זצוקללה"ה"; הרצי"ה הוא "הרב הגאון המפורסם חריף ובקי בכל מקצועות התורה...". דומה שעל רקע הקיטוב דהיום בין המחנות, ועל רקע הזלזול הרווח בציבור החרדי ברבני הציונות הדתית, אל יהי הדבר קל בעינינו.
כך הסגנון, ואולם התוכן עוד מרתק שבעתיים. צריך לשים לב שהבקשה אינה כוללת רק את ספרי ההלכה של הראי"ה - "התשובות... שבת הארץ", אלא שהיא מציינת מפורשות גם ספרי הגות מובהקים: "אורות הקדש... סדור עולת ראיה", ולצידם גם האגרות "ושאר ספרים". למען הסר ולו גם בדל ספק, נאמר מפורשות: הבקשה כוללת "הן ספרי ההלכה והן ספרי האגדה-המחשבה".
להדגשה זו מישנה-חשיבות, שכן בכוחה לקעקע מן היסוד אמירה שמיוחסת לחזון איש. בסוף ספרו של הקדוש הרב אלחנן וסרמן זצ"ל והי"ד - "עקבתא דמשיחא", צירף משה שיינפלד "ילקוט דעת תורה מאת גדולי הדור האחרון". שם (אות נח), מסופר כי "מפיץ ספרים, הרב ר' ישראל אריה לישנסקי ז"ל, שאל את רבינו [החזון איש] אם טוב יעשה לסחור בספרי הרא"י קוק. ואמר לו, ספרי הלכה כן אבל ספרי מחשבה לא. ושאלו על דבר הסידור [עולת ראיה] ואמר שצריך לראותו". ציטוטו של סיפור זה חוזר ונישנה בספרים שונים (פאר הדור, ב, עמ' לד הע' 20, ועוד).
באה אפוא איגרת הרב פוברסקי, טופחת על פניה של אימרה זו ומעמידה אותה באור נלעג ומופרך. אם הייתה לחזון איש הסתייגות כה משמעותית מ"ספרי המחשבה" של הראי"ה, קשה להניח שהדבר לא נודע למקורבים אליו, וש"השקפה" זו לא הייתה משפיעה על תכולת הספריה. ויודגש: לא זו בלבד שהפנייה נכתבה כאשר החזון איש עוד חי (נפטר בשנת תשי"ד), אלא שהיא נכתבת על ידי אדם שהיה מאוד מקורב לחזון איש, ואף מזכיר אותו מפורשות במכתב זה עצמו: "...ובראשם מרן החזו"א שליט"א".
אגב כך נכון להוסיף שתלמיד ישיבת פונייביז', הרב בנימין אפרתי, מספר ששאל את החזון איש: "הנני מעיין בכתביו המחשבתיים של הרב קוק וחש כתוצאה מכך תועלת מרובה באמונה ויראת שמים, מה דעת הרב על כך?". או-אז "חיוך קל עלה על שפתי החזון איש, הביט בי רגע במבטו הטוב וענה קצרות: ספר המביא לידי יראת שמים, ספר טוב הוא" (מורשה, ו [תשל"ד], עמ' 62). לא מעט מהמזכירים את הסיפור מוצאים לנכון להדגיש שלא הייתה זו הוראה לרבים אלא רק ליחיד-סגולה כרב אפרתי; לרבים לעומת זאת - לא ולא. והנה, עתה מתברר שפרשנות זו אינה נכונה. הפנייה מעידה כמאה עדים, שמקורבים לחזון איש סברו שבאוצר הספרים של ישיבת פונייביז' ישכנו בכבוד גם ספרי המחשבה של הראי"ה, גלויים וזמינים לכל.
להשלמת התמונה נציין שבשולי המכתב רשם הרצי"ה בכתב-ידו את המענה שנתן לאותה בקשה:
"נענה: אוה"ק ושבה"א [=אורות הקדש ושבת הארץ] אינם; על השאר לפנות למשרד הוצאת הספרים, ע"פ רשימת החוברות הנמצאות בידם, אוכל לדעת, להמציא מה מאשר בידי.
בכל ידידות יקר וברכת רוממות תורה הגדלתה והאדרתה, בנעם ד' להתחדש האור על ציור"ש [=ציון וירושלים] וכל מקראיהן,
ממציא כעת אגר"א [אגרות ראיה] הוצאה ראשונה".
כחודש יותר מאוחר (ז' בשבט), כתב לרצי"ה נציג אחר של אוצר הספרים - נ. קלוזנר - מכתב נוסף. גם במכתב זה מתוארים הראי"ה והרצי"ה בתארים מופלגים: "...כהנא רבא הרה"ג מוהר"ר צבי יהודא... בלא"צ [=בן לאותו צדיק] אדמו"ר [=אדוננו מורנו ורבנו] הגראי"ה...מרן הגראי"ה זצ"ל". באותו מכתב מעדכן הכותב שהם עדיין לא קיבלו את ספר אגרות הראיה; שתחת ידם מצויים הספר "פרי עץ הדר" ומספר "חוברות של אורות הקודש"; ושהם מבקשים המלצה אישית של הרצי"ה לועד שמוציא לאור את כתבי הראי"ה, שכן אחרת "חוששנו שלא ישימו לב לבקשתנו".
ישיבות חברון ולומז'ה
אוצר הספרים של ישיבת חברון - ספינת דגל חשובה לא פחות, אז והיום - פנה גם הוא לרצי"ה, עוד קודם לכן, בבקשה דומה. פנייה זו נעשתה בתאריך ה' בתשרי תרצ"ו, כחודש אחרי הסתלקות הראי"ה, וגם היא מרשימה בסגנונה המכבד ובתוכנה:
"הוד כבוד הרב הגאון הגדול מוהר"ר צבי יהודא הכהן קוק שליט"א, אחד"ש כת"ר בהוקרה רבה,
הננו מתכבדים בזה לבקשו להעניק לנו את ספרי כ"ק אביו גאון ישראל אדמו"ר זצ"ל, וביחוד תכון עתירת הצמאים לדבר ד' להעניק לנו ספרים מספר מהספר רב האיכות "אורות התשובה" הפותח שערי אורה לדופקים בתשובה, ואשר כולו שופע אורות עולמים ואוצרות חיים לנפש עיפה אשר תערוג לקרבת אלוקים שברוב עוז אהבתו לישראל יקבל [וירצה] הנפש החוטאת לפניו יתברך בתשובתה שלמה.
תקותנו איתנה שלגודל הנחיצות ולתועלת הנרצה ימלא משאלתנו. והננו חותמים בברכת התורה וברכת השנים לכוח"ט שנת גאולה וישועה,
כעתירת המברכים, דוש"ת באה"ר [=דורשים שלום תורתו, באהבה רבה], בשם הועד! י. י. גרינברג [חותמת]".
ללמדך, שוב, סגנון ותוכן: הסגנון מכבד ביותר את הרצי"ה ["הגאון הגדול"] ואת הראי"ה ["כ"ק גאון ישראל אדמו"ר"]. התוכן מבקש את ספרי הראי"ה בכלל, והספר היחיד שמצויין מפורשות הוא חיבור הגותי: אורות התשובה. ספר זה זוכה לשבחים רבים ומיוחדים: "הספר רב האיכות... כולו שפע אורות עולמים".
באותו הקשר ראויה לאיזכור עוד פנייה, זו של "ישיבת פתח תקוה" שמוכרת יותר כישיבת לומז'ה. מאוצר הספרים של הישיבה פנו לרצי"ה פעמיים. תחילה, בתאריך כח בטבת תש"ט, ושנית ב-י' באדר אותה שנה. הפנייה הראשונה היא מכתב תודה, שלצידה גם בקשה:
"לכבוד הרב הגדול מרן הגאון ר' צבי יהודא קוק שליט"א...
בזה הננו מביעים את רגשי תודתנו לרמעג"ת [=לרום מעלת גאון תורתו] עבור המצאת הספרים החשובים לאין ערוך, של כ"ק ישראל וגאונו זיע"א מרא דארעא דישראל, הקדוש הגאון מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל.
עדיין [לא?] קבלנו את הספרים הנקובים דלהלן: "אורות התשובה", "אורות ישראל", "מוסר אביך", "לשלשה באלול", "נפש הראי"ה".
וזכות מרן הקדוש זיע"א תגן עלינו ועל בני ישראל... בשם תלמידי הישיבה הגדולה דפ"ת. [חותמת]".
שוב, לבד מהתיאור האישי, המעריך ביותר את הראי"ה, מכנה משותף לספרים המבוקשים: כולם הגותיים.
הרצי"ה נענה לבקשה. על כך מעיד המכתב השני שהם ממענים לרצי"ה, שגם הוא תודה ובקשה: "... בזה הננו להביע את רגשי הוקרתנו ותודתנו בשם כל בני הישיבה הקדושה... על קבלת ספרי מורנו ורבנו הגה"ק הרב זצוק"ל. ספרים אלה אין ערוך לחשיבותם הרבה בעולם התורה והישיבות, והם הרוו את צמאונם והשתוקקותם הרבה של כל בני ישיבתנו הגדולה לתורת הרב זצ"ל. היות ורב המחסור והביקוש לדברי קדשו נבקש מכמע"ת שישתדל לשלוח לנו את שאר ספרי הרב זצ"ל...".
ההוקרה אפוא לספרי הראי"ה בכלל, ולספרים ההגותיים בפרט, מרשימה ביותר. לדידם, אין ערוך לחשיבותם, הם מרווים צמאון, ובני הישיבה משתוקקים להם.
עם זאת צריך לומר בכנות, שבעניינה של ישיבה זו הרבותא אינה כה גדולה, שכן מקדמת דנא שררו יחסים טובים בין ראשיה ובין הראי"ה. כך, מעמד חנוכת בית המדרש של הישיבה (סיון תר"צ) נערך בנוכחות הראי"ה, ומי שעמד בראשה באותה תקופה היה הרב ראובן כץ - רב העיר, שהיה ידיד-אמת לראי"ה.
עתה נשאל את עצמנו: א. האם מכתבים כאלה, בסגנונם ובתוכנם, יכולים להיכתב כיום? ב. מה היא תכולת ספריות אותן שלוש ישיבות היום, והיכן ממוקמים בהן - אם בכלל - ספריהם ההלכתיים וההגותיים של הראי"ה ושל הרצי"ה?
חז"ל לימדונו (בבלי סנהדרין כד ע"א) ש"תלמידי חכמים שבארץ ישראל מנעימין זה לזה בהלכה". המכתבים שנחשפו בזה מראים בעליל כי בימים מקדם, לא כל כך רחוקים, נעימות כזו הייתה בהחלט אפשרית. האם לא הגיעה העת להחזיר עטרה ליושנה? "הלא אפשר לתלמידי חכמים, ביחוד שבארץ ישראל, לבחור בסגנון יותר חביב והגון" (אגרות הראיה, א, איגרת רצא)!
נספח מכתבי הישיבות לרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל - לבקשת ספרי הראי"ה קוק זצ"ל >>
