דיני אבלות אצל מנהיג ציבור
שאלה בעקבות פטירתה של אמו של נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, האם כבוד נשיא מדינת ישראל לא גובר על איסור תגלחת?
שאלה:
אמו של נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג הי"ו, גב' אורה הרצוג ע"ה, הסתלקה לבית עולמה במהלך כהונתו. במהלך ימי אבלותו, רבים ראוהו מהלך – גם – לפני שועי-עולם, לא מגולח, כהלכותיו של אבל. הדבר זכה להערכה ולהוקרה, בשל כיבוד אמו ובשל שמירתו על הלכה כתובה ומסורה. עם זאת, ובמקביל עלתה השאלה, אם כבוד נשיא המדינה אינו גובר על איסור התגלחת, ומתיר – אולי אף מחייב – את הנשיא להיראות במיטבו.
תשובה:
כבוד נשיא מדינת ישראל חשוב ומשמעותי, כדי כך שהיה מי שסבר כי במות נשיא (ל"ע), חובה על אזרחי המדינה לקרוע עליו (ר' שו"ת קול מבשר ח"א, סי' עו, אם כי בשילהי תשובתו סייג הכרעה זו הלכה למעשה). עם זאת, ודאי שכבוד נשיא המדינה אינו עולה על זה של מלך ישראל, שבעניינו נפסקה הלכה: "המלך חייב בכל דברי אבילות" (רמב"ם, הלכות אבל פ"ז ה"ז). נכון הוא שחלות על מלך-אבל החרגות מסויימות (ר' שם, ביחס ליציאה מביתו וניחום אבלים, ושם ה"ח ביחס לניחומו וישיבתו על "דרגש"), ואולם כאמור "בכל דברי אבלות" – כתגלחת, קריעה וכו' – דינו ככל אדם.
יתירה מזו, רשאי הנשיא למחול על כבודו, ומעשה כזה אכן אירע עם הנשיא אפרים קציר. בספרו האוטוביוגרפי "אפרים קציר – סיפור חיים" (בעריכת עמוס כרמל, 2008), הוא מספר שנאלץ להסתגל במהירות לגינוני הכבוד הנלווים לתפקידו החדש. תלמידו, הפרופסור מאיר וילצ'יק, היפנה לרבה הראשי של רחובות - הרב שמחה הכהן קוק שליט"א, את השאלה כיצד יש לנהוג כבוד בנשיא מכהן הממשיך לפעול ולהורות במכון המדע – מכון וייצמן. הרב השיב לו באריכות וקבע למסקנה:
"נראה כי פרופ' קציר הידוע כענוותן ובורח מן הכבוד מאוד, ובמיוחד כאשר מדובר בחוג תלמידיו וחבריו להוראה משכבר הימים במכון, הרי וודאי שמוחל הוא על הכבוד המיוחד לנשיא, דהיינו לעמוד מפניו עד אשר ישב, חובה שכל אדם חייב בכבודו. אם כי נותר החיוב של לקום מפניו קצת באופן המשמר את כבודו".
בסיכום הוא מוסיף, "יתכן וכדאי פעם לנהל שיחה עם הנשיא בעניין זה, ולהיווכח כי אכן מחל על כבוד".
יפה נהג אפוא הנשיא יצחק הרצוג בשמירתו על הלכה כתובה ומסורה, בכיבודו את אמו ע"ה - כך נאה וכך יאה לנשיאה של מדינת ישראל.
