אחד הצרכים הרגשיים החשובים לאדם הוא ביטחון כלכלי. תחושת אי ודאות כלכלית יוצרת לחץ כבד. אומנם זה טבעי שאדם לוקח סיכונים כלכליים, אבל זה רק כאשר מול הסיכון יש סיכוי גבוה לרווח גדול.

הרב יעקב אריאל 16.11.25

אחד הצרכים הרגשיים החשובים לאדם הוא ביטחון כלכלי.

תחושת אי ודאות כלכלית יוצרת לחץ כבד.

אומנם זה טבעי שאדם לוקח סיכונים כלכליים,

אבל זה רק כאשר מול הסיכון יש סיכוי גבוה לרווח גדול.

לכן, כאשר אדם מלווה כסף למישהו אחר,

הדבר הראשון שהוא מבקש זה בטחונות:

שטר חוב, עדים, שעבוד נכסים, משכון ועוד.

הדבר השני שהוא מבקש הוא פיצוי כספי על הסיכון,

הפיצוי הזה הוא ריבית.

ככל שהסיכון גבוה יותר, כך הריבית עולה עוד יותר.

התורה אוסרת לקחת ריבית,

והמשמעות היא שהמלווה לוקח על עצמו סיכון בלי סיכוי לרווח.

בשנת השמיטה התורה גם מעלה את רמת הסיכון.

אם הלווה לא יצליח לשלם את החוב עד סוף השנה,

החוב יישמט, והמלווה יקבל את הכסף

רק עם הלווה יעשה את זה מתוך רצון חופשי שלו.

התורה מצווה להלוות גם בשמיטה.

בכך היא אומרת לאדם:

"ואהבת לרעך כמוך".

כמו שאתה מוכן לקחת סיכונים כדי להרוויח בעצמך,

כך אתה צריך להיות מוכן לקחת סיכונים כדי שהאח שלך ירוויח.

פעם בשבע שנים – תשמוט!

תשחרר את האחיזה שלך בכסף.

תכניס את עצמך למצב של אי ודאות.

אולי הלווה יחזיר את החוב לפני ראש השנה השמינית,

ואולי לא.

אולי הוא יתנדב לשלם אחר כך כשתהיה לו אפשרות,

ואולי לא.

החקלאי משחרר את האחיזה שלו באדמה בכך שהוא לא עובד

ובכך שהוא מפקיר את היבול.

בעל הממון משחרר את האחיזה שלו בכך שהוא מלווה כסף לאדם אחר,

למרות שאינו יודע אם הכסף יחזור אליו.

פעם בשבע שנים ירגיש כל אחד שהפרנסה היא מן השמים.