ותתפשהו בבגדו

סיפורו של יוסף הצדיק הוא לא רק היסטורי, אלא מהווה מדריך הלכתי-מעשי חיוני לכל אדם שעובד בסביבה משותפת לשני המינים, המעניק כלים חדים לקביעת גבולות ברורים, התמודדות עם יחסי מרות ושמירה קפדנית על קדושת חיי המשפחה כערך עליון.

הרב עזריאל אריאל 24.12.25

פרשת השבוע מספרת לנו על אירוע שהתרחש במהלך מפגש בין המינים במקום העבודה. יוסף עובד בבית פוטיפר. אשת האדון נמשכת אל הגבר שגם היה "איש מצליח" וגם "יפה תואר ויפה מראה" ('הכתב והקבלה' פס' ז). היא מחזרת אחריו במרץ והוא מסביר לה באריכות מדוע הוא מסרב לכל סוג של קשר אתה. ואז, ביום שבו היו רק שניהם בבית, קורים שני דברים: חז"ל אומרים (סוטה לו, ב), שבשלב הראשון הפיתוי כמעט מצליח ויוסף כמעט נכשל באיסור אשת איש. בשלב השני יוסף מתעשת ובורח מן המקום כשהוא משאיר שם את בגדו, ועל בסיס זה מתפתחת נגדו עלילת כזב.

סיפור זה שם באוזנינו 'קריאת השכמה' לחשיבות הגדולה שיש לניהול נכון של המפגש בין המינים במקומות העבודה, במטרה למנוע את שתי ההתרחשויות – יצירת קשר שמגיעה לידי פגיעה מינית או מכשול שיכול להביא לידי איסורים חמורים ואף לפירוק משפחות מכאן, ואפשרות לתלונת שווא מכאן.

האתגר

מקומות עבודה משותפים לשני המינים הם מציאות יומיומית, שמעטים הם אלה שלא נמצאים בה. ישנם מקומות עבודה שבהם המפגש בין המינים הוא מצומצם למדי, אבל ברובם המפגש הוא הרבה יותר אינטנסיבי. אנשים ונשים נמצאים במקומות העבודה שעות רבות מידי יום, ונמצאים במחיצת בני המין השני הרבה יותר שעות מאשר עם בני/בנות הזוג שלהם. מציאות זו יוצרת, מטבע הדברים, לא מעט אתגרים. ד"ר איילה מלאך-פיינס, בספרה 'התאהבות' (פרק א) מסבירה את הדינמיקה שמביאה ליצירת קשרים רומנטיים במקומות העבודה בכותבת: "קרבה גיאוגרפית – השדכן הסמוי". היא מביאה שם שורה מתוך הבלדה 'מעבר לקשת' (מאת י"פ הרבורג): "כשאני איני ליד אהובי, אני אוהב את מי שלידי".

הנחיה גורפת לעבוד רק במסגרות נפרדות לחלוטין לא יכולה לעמוד במבחן המציאות בימינו. ועל כן נדרש לשרטט גבולות ישימים לאור ההלכה. מצד אחד, יתאפשר בכך לכל איש ואישה לממש את כשרונותיהם, להתפרנס בכבוד ולהשתלב בעיצוב דמותן של המדינה והחברה. ומצד שני יינתנו בידיהם כלים אפקטיביים להפחית את המתח המובנה שקיים במפגש בין המינים ולהימנע מתקלות לא רצויות. וזאת מתוך שמירה על כבודם של כל הנוגעים בדבר, ומבלי לוותר על השאיפה לחיים של קדושה. הנושא נדון בהרחבה בספר 'צוהר לנישואין' (עמ' 277-305) והרוצה להרחיב יעיין שם. מסמך נוסף, המיועד במיוחד לאנשי ציבור הנמצאים בקשרי עבודה עם בני המין השני כשהם מלווים ביחסי מרות, נכתב ביוזמתו של הרב שמואל אליהו והופץ לציבור לפני כמה חודשים.

העקרונות

הדרך מבוססת על שתי הנחות – סותרות ומשלימות.

מנקודת מבט אחת, האווירה המתירנית שיש בחברה, בצירוף הקרבה החברתית היתרה שנוצרת על ידי הזמן ממושך שבו בני המינים השונים נמצאים אלו בקרבת אלו גורמת להסרה של עכבות ומאפשרת גלישה למקומות לא רצויים. זוהי סיבה לאמץ מדיניות פסיקה מחמירה, אף מעבר להלכה הפסוקה, בעיקר בכל הנוגע למרכיבי שיחה בעייתיים, לאיסור 'ייחוד' ולשמירת נגיעה. פרשת השבוע מפנה את תשומת לבנו לשלושה דברים שהביאו את יוסף אל סף התהום. אשת פוטיפר יוזמת שיחה עם יוסף ומציעה לו הצעה מגונה. יוסף לא דוחה אותה על הסף אלא מנסה להסביר לה באריכות מדוע זה אסור. המלבי"ם (פס' ח) מדייק מן המילה "וימאן" שאצל יוסף היו שני קולות פנימיים: "שהגם שאבה בלב, כבש את יצרו". עצם ההשתתפות בשיחה הזאת, במיוחד כשהנושא עולה מחדש יום יום, מורידה לאיטה את המחסומים. בהמשך, כאשר הוא בא הביתה בתום לב "לעשות מלאכתו" – מתוך מסירות לתפקידו, הוא מצא את עצמו במציאות שבה "אין איש מאנשי הבית שם בבית". השלב הבא היה "ותתפשהו בבגדו" תוך חציית הגבולות של המרחק הפיסי הנדרש.

מכאן עולים שלושה גבולות חיוניים: האחד מתייחס למרכיבי השיח: ישנם נושאים שעליהם לא מדברים; ביטויים שיש בהם משום ניבול פה חייבים להיות מחוץ לתחום ואין להשלים עם השמעתם (שבת לג, א); וגם כאשר אין בעיה בתוכן, אין מקום לשיח באווירה קלילה שמהווה 'קלות ראש'. השני הוא להקפיד מאוד על איסור 'ייחוד', שהוא זה שמאפשר גם הטרדות ופגיעות, גם נפילות וגם עלילות. והשלישי הוא הימנעות מכל קרבה גופנית. עובדים שנמנעים אפילו מלחיצת יד נימוסית מייצרים סביבם "קיר זכוכית" שהחברה לומדת לכבד. יוסף ניסה זמן רב לשמור על הגבולות הללו, "ולא שמע אליה לשכב אצלה" – בקרבתה, אפילו בלי נגיעה, "להיות עמה" – בשיחה מקרבת או להימצא אתה במקום סגור (פרשנים לפס' י). ההסתבכות של יוסף אירעה במצב שבו הגבולות שהציב לעצמו נפרצו לאחר שנכנס לבית לתומו.

מנקודת מבט שנייה, יש מקום למדיניות פסיקה מקילה, לאור העובדה שכיום יש גם לגברים וגם לנשים השכלה תורנית, כללית ומקצועית רחבה, יש להם תחומי עניין משותפים רבים, והם רגילים להימצא אלה בחברת אלה כמציאות חיים פשוטה ומובנת מאליה. רוב הזמן, המפגש במקומות העבודה הוא ענייני ומתקיים באווירה ראויה. שיקול זה מאפשר מתיחה של הגבולות ההלכתיים לקולא בכל מה שקשור לשיחות מקצועיות ולנימוס חברתי. הגבול בין קשרי עבודה ראויים לבין קשר חברתי מתהדק הוא דק מאוד. העבודה המשותפת מזמנת מצבים שיש בהם גלישה איטית לקשר רומנטי, אף בלי שהשותפים לכך שמים לב למה שעובר עליהם; ולכן נדרשת תשומת לב גם לתהליכים סמויים מן העין. שיחה עניינית מותרת, אולם מחוות של 'חיזור' (כמו: מחמאות אישיות, שירות אישי וכדו') – אסורות (שו"ע אה"ע סי' כא). במיוחד מי שחי שנים רבות בסביבה נפרדת צריך ללמוד להכיר את המחוות הללו ולהימנע מלהביע אותן או להיענות להן. אי אפשר להימנע משיתוף נימוסי בחוויות משפחתיות או דברים דומים, אולם אין לגלוש לשיחות על נושאים אישיים שמדברים עליהם רק עם אנשים קרובים במיוחד.

קושי גדול ישנו בסביבת עבודה שבה נמצאות נשים בלבוש בלתי צנוע בעליל. ישנם מקומות עבודה שיש בהם 'קוד לבוש מכובד' שמונע מצבים כאלה; אבל המציאות בחלק גדול מהמקומות שונה לחלוטין. כאן נדרש כל אדם לארגן לעצמו סביבת עבודה שתאפשר לו להסיח את דעתו ממראות בעייתיים. וכל זמן שהדבר עולה בידו – מותר לו לעבוד שם (עי' שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג סי' ו).

לחזק את הקשר הזוגי

אחד העוגנים החזקים ביותר שעומדים לרשותנו הוא הקשר הזוגי שבין איש לאשתו. אחד הגורמים לנפילה למצבים בעייתיים הוא חוסר סיפוק מן הקשר הזוגי. בגמרא (תענית כג, ב) מסופר על אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל, שאשתו יצאה לקראתו כשהיא מקושטת. בתשובה לשאלתם של חכמים, ענה אבא חלקיה, שהיא עשתה זאת כדי שלא יתן את עיניו באישה אחרת. השקעה מתמדת בקשר הזוגי כך שיתן מענה לצרכים רגשיים מגוונים, עם שיתוף של בן/בת הזוג בחוויות מן העבודה שיעזור לזהות תהליכים בעייתיים כשהם באיבם – מונעים חלק גדול מן הבעיות.

סוף דבר

מקום העבודה של כל אדם מעניק לחייו משמעות רבה, כאדם שמממש את כישוריו, את  נטיותיו ואת עולמו הערכי. לא קל לוותר עליו גם כאשר הוא מאתגר מאוד את מי שנמצא בו שעות ארוכות מידי יום. עובדה זו עלולה ליצור שחיקה בשמירת הגבולות. יוסף היה עבד, ולא יכול היה לבחור מקום עבודה אחר כדי להינצל מן החיזור של אשת פוטיפר. גם האדם המודרני נוטה לפעמים להיות "עבד לעבודה" ולהישאר בה גם כאשר עולמו הרוחני והמוסרי עומדים תחת לחצים לא פשוטים. כדי לחזק את כוח העמידה יש להציב סולם ערכים ברור, שבו שלמותה של המשפחה חשובה יותר מן ההתפתחות המקצועית וההצלחה בעבודה. אחת המטרות החשובות של העבודה היא לקיים את המשפחה; ועל כן על כל אדם לשנן לעצמו שלא ייתכן לסכן את שלמות המשפחה למען העבודה.

אופי היחסים שבין אשת פוטיפר ליוסף, בהיותה "אשת אדוניו", היה יחסי מרות. כעבד, הוא לא יכול היה להימנע מכל קשר אתה. זוהי הבעיה הקשה שיש בעירוב בין המינים ביחידות הקרביות. לא זו בלבד שאין שום אפשרות לשמור שם על הגבולות הנדרשים, שבמתח המלווה את השירות הצבאי הם צריכים להיות הדוקים יותר, אלא שגם כאשר חייל שמרגיש שהגבולות נפרצים, הוא לא יכול לעזוב את המקום. וכאשר מצטרפים לכך יחסי מרות, הקושי גדל שבעתיים.

נסכם את כל דברינו בהדרכתו של הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פכ"ב ה"כ-הכ"א): "ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להינצל מהן. וייזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול... וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים, שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות [=מדרגות שמובילות לאיסורי עריות]; ולא ישב בלא אישה, שמנהג זה גורם לטהרה יתירה".