בחודש אייר חוגגים אנו את ראשית צמיחת גאולתנו, מה' בו ועד כ"ח בו. פרשת 'בחוקותי' והפטרת 'במדבר' עוסקות כולה בגלות ובגאולה ממנה. אחת המצוות המרכזיות שבגינן נגזרה עלינו גלות היא מצוות השמיטה, ומכאן עולה התביעה לחדש את שמירת השמיטה במלוא עוצמתה עם שובנו לארץ.
הוגים חברתיים רבים ראו את מצוות השמיטה כנותנת ביטוי לתפיסתם החברתית-כלכלית. השמטת החובות, הפקרת היבול, איסור המסחר – כל אלה מורים לכאורה על שאיפה לביטולו של הרכוש הפרטי וליצירת חברה שיתופית ושוויונית.
אחד הצרכים הרגשיים החשובים לאדם הוא ביטחון כלכלי. תחושת אי ודאות כלכלית יוצרת לחץ כבד. אומנם זה טבעי שאדם לוקח סיכונים כלכליים, אבל זה רק כאשר מול הסיכון יש סיכוי גבוה לרווח גדול.
מדוע נדרש היה להקים עוד מכון מחקר, שיעסוק בנושאי חברה ורווחה? האם החזון שלו מסתפק ביישומה של ההלכה בעוד תחום בחיים המודרניים, או שמא יש בו ערך מוסף ייחודי?
הרוחות סוערות שוב בגין פרסומים בתקשורת על פגיעות חמורות המיוחסות לאנשים ידועים. הרב עזריאל אריאל (במאמר שפורסם ב "בשבע" כב כסלו) בוחן מה היא דרכה של תורה להתמודדות עם הדילמות השונות העולות מפרשיות אלו.
הכלל החורז את ספר בראשית הוא "מעשה אבות סימן לבנים." הרב עזריאל אריאל מדגים כיצד הכנסת האורחים של אברהם אבינו מלמדת כיצד מעשי האבות הם הדרכה מפורטת ומקיפה לבנים להכניס אורחים .
מסביב ל"שיח הזכויות"
בתגובה ל"המעסיק כאויב העם: על אובדנו של חופש החוזים" מאת שגיא ברמק
בתמיכת משרד התרבות והספורט
