מקום עיר מדינה- בית הבחירה כאבן ראשה של מחשבה מדינית

ההיבט המדיני של בית הבחירה ואבחון מקומה של ירושלים במשנתו של המלבי"ם, מהווה את גולת הכותרת במערך פרשנות דו ממדי - אשר כולל הרצאה היסטורית בד בבד עם ניתוח רעיוני - המנתב את כל מרקם הגותו מראשית ועד אחרית, מששת ימי בראשית ועד קץ הימים.

ד"ר אורי בגנו 16.04.24

ההיבט המדיני של בית הבחירה ואבחון מקומה של ירושלים במשנתו של המלבי"ם (ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייסר, 1879-1809), מהווה את גולת הכותרת במערך פרשנות דו ממדי - אשר כולל הרצאה היסטורית בד בבד עם ניתוח רעיוני - המנתב את כל מרקם הגותו מראשית ועד אחרית, מששת ימי בראשית ועד קץ הימים. מסילה זו, העולה בית אל, מבארת ומנהירה מהלך חקירה ודרישה מזהיר, אשר מפליא לשזור מגוון חוטי מחשבה ולשלב טווח נרחב של זירות דיון, לכלל מארג רהוט ומהוקצע של מחשבה מדינית, אשר כל כולה העלאת הפוליטיקה למעמד כלי קודש בעבודת ה', שתעודתו תיקון עולם במלכותו יתברך.

הקוים המובילים פרשנות זו נעים על גבי צירי האורך והרוחב, בתוככי ממדי העבר והעתיד ובינות לרובדי הרוחניות הטרנסנדנטית והיישום הריאליסטי.

הנתיב הראשון הוא תהליך ההקדשה והבחירה - על פי הדגם שייסד ריה"ל בספר 'הכוזרי' - רעיון 'הלב והסגולה'. הגרסה הייחודית שאימץ המלבי"ם לרעיון 'הלב והסגולה' מורכבת משני רבדים המשלימים זה את זה. תחילה, ההקדשה מצד הבחירה, אשר ראשיתה באברהם אבינו, הוא "אב המון גויים" (בראשית, י"ז: ד) ולפיכך ראש וראשון לקיבוץ המדיני. זאת, בהשוואה לנח שהוא אביה של האנושות החדשה, כלל אוניברסלי על גבי פרטים אינדיבידואליים.

אברהם, אם כן, נבחר להיות ה'אחד', נושא הסגולה, על סמך זאת שהוא עתיד להעביר את ירושתו לשני, הוא בנו יצחק, המקיים את עקרון הברירה על פני אחיו. כך גם בדור הבא, כאשר רק אחד מקרב שני נכדי אברהם, יעקב, נבחר לקיים את השליחות. ברם, בהגיע שעתו למסור את מורשתו, מהווה יעקב מהפכה בתהליך התפתחות הלאומיות הישראלית, כאשר באמצעות שמו ישראל מתרחבת הסגולה כדי לכלול את כל שנים עשר בניו, אדני האומה הישראלית.

הנה כי כן, הבחירה באברהם מבררת מתוך הבחירה האוניברסלית דרך פרטיקולרית. בחירה במכונן הקיבוץ המדיני, על מנת שבפסגת תהליך הבחירה יזדהר מקרב כל אותם "המון גויים", גוי אחד, עם אחד, האומה הישראלית.

כאמור, בד בבד עם הרובד העליון של תהליך הבחירה וההקדשה מתחייב גם הרובד של 'אתערותא דלתתא'. על הנבחר להוכיח בסדרה של נסיונות, הבאים לידי ביטוי במעקשים ומהמורות על דרך התגשמות הבחירה במציאות, את היותו 'ראוי מצד עצמו' לעצם היותו נבחר.

אשר על כן, מסתבר שבאותה מידה ששיטת 'הלב והסגולה' על שני רבדיה - הבחירה מחד גיסא וההכנה הרוחנית הראויה מאידך גיסא – משתלשלת בבניית האומה, כך גם מתחוללת בחירת המקום המיועד לאותו עם נבחר.

תחילה, הארץ, הזוכה למעמד של 'ארץ חפץ'. כפי שניתן להגדיר תולדותיה של ארץ, שבניגוד לכל התפתחות לאומית היסטורית ידועה בקרב העמים, הקיבוץ המדיני המיועד לה מתגבש מחוצה לה, נכנס וכובש אותה, לשון אחר: עולה אליה, לאחר שהוכיח את היותו ראוי בשעבוד מצרים ובמסע המדבר.¹

ביתר שאת, העיר. הנבחרת לעבודת השבט המקודש, הוא שבט לוי - "לגיון של מלך מסיני" - כפי שמכתירו המלבי"ם בהתורה והמצוה, שמות, ל"ח: כ"ה. לבסוף, ומעל הכל, בית הבחירה.

אמנם, שני מקומות מקודשים זכו להקרא בית ה'. האחד הוא שילה והשני הוא הר המוריה. זאת, כדי להדגיש את החידוש על פני הבמות הזמניות בנוב וגבעון. בית ה' בשילה מתייחד בחידוש מרחיק לכת של הקדשת מקום, הואיל ומעמדו נובע מקדושה שניתנה לו על ידי החלטת העדה, "כי שילה נבחר על ידי יהושע וכל הזקנים ועמהם כל קהל ישראל".² יחד עם זאת, בכל מימד אחר לא ניתן להשוות מקום זה, כפי שלא ניתן להשוות כל מקום אחר, למקדש.

אם כן, בהתאם לניתוח בשני הרבדים, הבחירה בצד ההכנה הראויה, מתברר שמקום המקדש, שנבחר על ידי ה' נסתתר מן הידיעה עד אשר "נתודע על ידי נביא שהוא מקום הנבחר". ברם, אף על פי שהידיעה עתידה להמסר על ידי נביא, נחוצה הכנה ראויה לכך, "למד להם שלא יגלה ה' סודו על ידי נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו". המקדש צריך להיות נדרש על ידי העם לאחר שדבקו בהכנה המכשירה אותם להיות ראויים להיות דורשיו. בעת ההיא תושלם הזכות שתביא לגילוי המקום, "ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה".³

הנתיב השני נבנה על המערכת הכוללת: 'העולם הקטן' - 'האדם הגדול', על בסיס הרעיון העתיק של 'מיקרוקוסמוס - מאקרוקוסמוס'.⁴

'העולם הקטן', המייחס לנפש האדם הכללה של כל כוחות מעשה בראשית, מופיע אצל המלבי"ם בשתי מדרגות. האחת, הבסיסית, המשייכת לאדם את כוחות החיים: "ובכנפיה צרורות כל הכחות המפוזרים בכל החי מכל בשר למיניהם, כחותיהם והפוכי כחותיהם בארח נשגב ובדרך כללי".⁵ השניה, מרחיבה את הרעיון וקובעת כי נפש האדם היא דמות ממוזערת של מעשה בראשית כולו, הדומם והחי כאחד, שכלל הכוחות, העולמות והמציאות התקבצו ליצירתו, כך ש"כל כוחות בראשית נטועים בנפש האדם".⁶ מכאן נובע הרעיון המקשר בין האדם לעולם: "ויסוד מוסד על ידי חכמי חרשים שהקב"ה ערך את האדם כעולם קטן, אשר מצויר בו כל כחות מעשה בראשית אשר בעולם הגדול".⁷

התכלית מתבארת על ידי המושג המשלים - 'האדם הגדול' - "שהעולם הגדול כולו נערך כדמות אדם שכל חלקי העולמות הם אברים פרטיים של האדם הגדול הזה ורוח אלוהים המתפשט בכל העולמות להנהיגם ולהחיותם הוא הרוח והנפש של האדם הגדול הזה".⁸ משמעות הדימוי, שהגדרת חיות האדם, הנובעת מהמצאות הנשמה בו, מועתקת למציאות באמצעות 'נפש האדם הגדול', המתקיימת על ידי האלוהות המתפשטת ושופעת אורה.

לפיכך, הנהגת העולם והנהגת האדם מתקשרות זו לזו על יסוד הקשר שבין 'האדם הגדול' ו'העולם הקטן'. הנהגת העולם תלויה בהנהגת האדם, "שהנהגת רוח אלוהים חיים את העולם הגדול ימשך לפי מה שינהיגו הנפשות את עולמיהם הקטנים".⁹ ככל שהאדם, 'העולם הקטן', מנצח את כוחותיו החומריים, יצריו הארציים ותאוותיו ההומות וממשיל עליהם את שלטון שכלו ונפשו האלוהית, "הוא אלוה בתחתונים כי מושל על כחותיו בכח הבחירה והאלוהות שבו, ואז תעלה ההארה ממעשיו ולהאיר לכל העולמות".¹⁰

הנה כי כן, הראשונים שהגשימו את יעוד ה'עולם קטן' היו אבות האומה, אשר נמשלו בדברי חז"ל למרכבה הנושאת את השכינה. על פי מופת האבות התקבצו שישים רבוא בני בניהם לכונן את אותה תכלית עליונה. לתעודה זו הוקם המקדש "בירושלים בעיר שחוברה לה יחדיו, שם נתאחדו כל נפשות האומה הישראלית ויעמדו כאיש אחד פרטי הכולל בנפשו כל ההארות והרוחניות הנמצא בזהר האלהי המאיר לעולם כולו בכבודו [...] כל הדר המרכבה העליונה".¹¹

בית המקדש הוא המקום שמחבר בין 'העולם הקטן' ובין 'האדם הגדול', כביכול מעין נקודת אמצע, "בין האין סוף ובין הצמצום, בין הבלתי גבול ובין הגבול".¹² נקודת החיבור שבין הרוחניות המוחלטת לבין הגשמיות נועדה להביא לידי זיכוך הנפש האנושית, השלטת הרוח על החומר אף עד לכדי התפשטות השכל "שהגויה תתעלה להיות רוחנית ולפעול השכל המעשי לצורך ענינים אלוהיים", באופן זה שכל "המעשים והעבודות שנעשו בתוכו היה ענינם להעלות כחות הגשמיות אל האלוהים".¹³ כמו כן, 'כנסת ישראל', המורה על כינוס וקיבוץ נפשות כל ישראל, תעודתה "להיות מרכבה לשכינת ה' [-] לבוש אל האיש הכללי, שהיא הנשמה הכללית".¹⁴ זאת, על ידי יחוד ה' אחד ושמו אחד הנעשה בירושלים "הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו [...] שהוא יחוד ה' אחד ושמו אחד, כי שמה ישבו כסאות למשפט שהוא יחוד ישראל".¹⁵

עבודת ה' מרחיבה את משמעות המעשים הנעשים במישור הפרט לכאלו המשפיעים על מישור הכלל. המשמעות הטלאולוגית של המלכת ה', העולה מדברי המלבי"ם, היא הכיוון ההתפתחותי של ההיסטוריה האנושית כולה, עד כי יבוא זמן התִּקּוּן העליון: "אולם יחוד הזה לא יוגמר עד לעתיד לבוא דכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".¹⁶

לאור זאת, מימוש התיקון העליון, הגשמת 'יחוד ה' אחד ושמו אחד' ויישום במציאות של היות מרכבה לשכינה מהווים מהלך שכל כולו פוליטי.

זאת ועוד. הפוליטיקה השמימית נדרשת, בצד מישור הפרט, גם למישור המדינה. מישור המדינה הוא הרובד הפרטיקולרי שמאפשר את קיום הפוליטיקה הריאלית בהיסטוריה הממשית אשר מתחוללת בתקופת הביניים שבין ראשית ימי העולם ועד אחריתם. הקיבוץ המדיני, שנבחר על מנת לקומם את המשימה של מישור המדינה בתכנית הפוליטית העליונה, הוא האומה הישראלית. הדרך שעובר הקיבוץ המדיני, מיחידים נבחרים לבניית אומה דרך זיכוך בעבדות מצרים וברית עולם במדבר, מעלה את האומה למעמד הראוי להשראת השכינה ולכן לנשיאת הפוליטיקה השמימית לקראת אחרית הימים.

המשמעות הנעלה הצפונה בתחום המדיני על פי המלבי"ם, של הפוטנציאל הקיים בפוליטיקה והשואף לקראת מימושו, בא לידי ביטוי בהיותה של המדינה האידיאלית והשלטון האידיאלי - מלכות ה'.

בית דוד נועד לממש את שני מישורי אחרית הימים השזורים זה בזה לבלי הפרד. הפרטיקולרי, של גאולת האומה, שתביא לידי מימוש את תכליתה לישועת כל העולם כולו, בגאולה האוניברסלית:

מלכות בית דוד היא אחד מהענינים הכוללים שלמות האומה מראש ועד סוף והיא [הנבואה על נצחיות בית דוד] ככל הנבואות העתידות שנבאו הנביאים על ימות המשיח ועל תיקון העולם בזמן העתיד [... שהם תלויים אהדדי משום שכמו] מהלך השלמות לכל בית ישראל כולו, כך הוא מהלך השלמות אל הבריאה בכללה, שישראל הם הלב והסגולה לכל העמים ובית דוד לישראל, מהם תמשך חיים ושלמות אל המציאות בכלל [...ועל ידי כך יבואו] למהלך שלמות המין האנושי בכלל, והבחירה הזו היא המשך לבחירה בישראל מכל עם ובבית אהרן מכל ישראל, כך בחר בית מלכות נצחי, והוא חוליא משלשלת הגדול של סבות ומסובבים המקיפים הנמצאים והזמנים המינים לצורך שלמותם עד אחרית הימים [...] כי בו תלוי קיום העולם ושלמותו בכלל. ¹⁷

תהליך זה, חוזה המלבי"ם, עתיד להתפרש על פני שלשה עידנים.¹⁸

הראשון, הנקרא אצל המלבי"ם "בטרם" (על פי קול ששומע ישעיה, "קול שאון מעיר", ישעיה, ס"ו: ו), הוא המבשר על תחילתו של תהליך שיבת ציון:

נבא כי זמן רב לפני ביאת הגואל יתקבצו אנשים מועטים מבני הגולה ויקבעו דירתם בירושלים.¹⁹

השני הוא שלב האספה והקבוץ, עת שהאומה תחזור ותתבסס בארצה הוא זמן כהונתה של הממשלה הראשונה בארץ ישראל,

תבוא ממשלה קטנה, שיהיה להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיו לישראל בימים הראשונים לפני מלך מלך לבני ישראל.²⁰

השלישי הוא כמובן מלכות בית דוד,

ואחר כך תבא ממלכה לבת ירושלים, יהיה להם מלכות קבוע [...] שמלכות בית דוד תתגלה בהדרגה, ותחילה לא יהיה רק במדרגת שופט ויתעלה לאט לאט עד שתהיה לה' המלוכה.²¹

המלכת ה' על ידי קבלה כלל־אנושית של התורה, הגשמת האידיאל של חיי עיון וההוראה של האמת המושלמת מקורם כמובן בירושלים. כך מפרש המלבי"ם את ההבטחה ליציאת מים חיים מירושלים: "התפשטות המים המדעים ונחל האמונה האמתית מים עד ים ונהר עד אפסי ארץ".²²

השגת האמת על ידי לימוד 'המים החיים', יביא את העולם לקבל על עצמו את מלכות ה':

שכל העולם יכירו מלכות ה' ואחדותו [...] כי יאמינו כולם באחדות אמיתי ובהשגחתו והנהגתו המיוחדת ובמלכותו.²³