האם ההחלטות שקיבל השלטון הירדני לפני עשרות בשנים מחייבות את ישראל? הדיון במעמדן של קרקעות ביהודה ושומרון מחייב ליבון ודיון עומק, במטרה לגבש עמדה הלכתית ומשפטית חדה וברורה.
ההתנגשות בין הגישה שמתעדפת שחרור חטופים לבין זו המבכרת את הניצחון על חמאס היא ויכוח קלאסי בין קולקטיביזם לאינדיבידואליזם, היהדות, שמציגה דרך שלישית, דואגת מאוד לכל אבר באומה – אבל לא על חשבון פגיעה אנושה בגוף כולו.
הדברים נאמרו בכינוס מיוחד של התלמידים בספריית הישיבה בחודש אייר תשמ"ד, לאחר שנתפסה החבורה שכונתה "המחתרת היהודית". חבריה הואשמו בכך שביצעו ותכננו פיגועים בערבים וכן תכננו לפוצץ את המסגדים בהר הבית כדי לקרב את הגאולה, לאור שיקולים קבליים. ברקע נוסף של הדברים – מחלוקת שהתעוררה בזמן המאבק על חבל ימית, בשאלה אם יש מצוות יישוב הארץ במקום שהמדינה החליטה להחריב.
חלוצי החוות והגבעות עומדים בחוד החנית ביישוב הארץ בימים אלה. לצד פעולות ההתיישבות, לעיתים מהמקומות הללו יוצאות גם פעולות יזומות נגד ערבים במטרה למרר את חייהם. הניסיון לדמות את הפעולות הללו לקנאותו של פנחס אינו עולה בקנה אחד עם פוסקי ההלכה במשך הדורות
פורסם בגיליון 'אמונת עיתך' 140
מצויים אנחנו בימי בין המצרים - ימי אבל וצום על חורבן בית המקדש. השאלה שנדונה במאמר זה תוהה אם בימינו, אחר ששבנו לארץ ישראל ובידינו מדינה ושלטון, עדיין קיימת חובה הלכתית לקרוע על ראיית מקום המקדש. לשון אחר: האם "הר הבית" באמת "בידינו", והאם המצב הנוכחי מבטל את חובת הקריעה, או שמא עדיין המקום "חרב", ויש לקרוע?
האם יתכן שמקום מושבן של מערכות שלטון ריבוניות על עם ישראל יהיה בחו"ל? דומה כי פורים עשוי לזרות אלומת אור מסויימת על השאלה.
שאלה: האם ניתן למנות שלטון בישראל ללא נביא וסנהדרין? תשובת הראי"ה קוק זצ"ל מוסברת במאמר
בתמיכת משרד התרבות והספורט
