מימון בניית כנסיות ע"י מדינת ישראל

מדינת ישראל מעניקה תקציבים למוסדות דתיים, ככלל, לצורכי בנייה, וזאת כחלק ממחויבותה לאזרחי המדינה כולם. עיקרון זה מושתת על מגילת העצמאות, בה נאמר שהמדינה תהיה מבוססת על שוויון זכויות דתיות

הרב זאב שמע 15.01.24

מבוא

מדינת ישראל מעניקה תקציבים למוסדות דתיים, ככלל, לצורכי בנייה, וזאת כחלק ממחויבותה לאזרחי המדינה כולם.1 עיקרון זה מושתת על מגילת העצמאות, בה נאמר שהמדינה תהיה מבוססת על שוויון זכויות דתיות:

תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל יושביה... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות...2

עיקרון זה גם הפך לחוק באמצעות חוק יסודות התקציב (התשמ"ה – 1985) כפי שיבואר להלן.3 לאור זאת נכון לבחון את השאלה אם מותר למדינת ישראל לתקצב כנסיות.4

לשם כך יש לברר מספר נושאים:

1) המהנה לעבודה זרה.

2) האם בני נח מוזהרים על ה'שיתוף'?

3) אם התשובה לשאלה זו שלילית, האם מותר לישראל לסייע בידם בכל שכרוך ב'שיתוף'?

4) האם יש משמעות הלכתית למחויבות המדינה לשוויון כל אזרחיה?

5) האם בניית כנסייה בארץ ישראל חמורה יותר מבניית כנסייה בחוץ לארץ?

א. המהנה לעבודה זרה

בהנחה שהנצרות היא עבודה זרה, פשוט – לכאורה – שאסור לתקצב בניית כנסיות. איסור זה מקורו בדין המהנה עבודה זרה (עבודה זרה יג ע"א). ר' יוחנן (שם) סובר שאסור להנות עבודה זרה: 'נהנה אסור – מהנה לא כל שכן',5 וכפי שמבואר הדבר ב'שלטי גיבורים' (ד ע"א מדפי הרי"ף):

ויש ללמוד מכאן כשעובדי כוכבים רוצים לעשות בנין והולכים עם הקופה אנה ואנה לשאול מעות, אע"פ שלא בפירוש לבנין עבודת כוכבים הם אומרים, כיון דברור לכל שמשום זה הם הקוצבים, נראה לי דאסור לתת דבר ואפילו ישאלו סתמא.

אמנם בגמרא שם נראה שר' שמעון בן לקיש חולק וסובר שמותר להנות עבודה זרה. הראשונים6 שואלים כיצד יסביר רבי שמעון בן לקיש את המשנה (עבודה זרה ג, ו) שבה נאמר כי 'מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל – אסור לבנותו', והגמרא (מז ע"ב) שואלת: 'והא קא מרווח לעבודת כוכבים', ומכאן עולה שאסור להנות עבודה זרה. רבנו תם והריטב"א מיישבים את דעת רבי שמעון בן לקיש באופן הבא: סוגיה אחת (עבודה זרה יג ע"א) עוסקת במצב בו יש שתי אפשרויות ביחס למכס המורם לעבודה זרה: להניח עיטור של עבודה זרה בראש האדם ובכך להיפטר מתשלום המכס לעבודה זרה, או לשלם את המכס. באופן זה מכריע רבי שמעון בן לקיש שאין בתשלום המכס משום מהנה עבודה זרה, בגלל שבסירובו להניח את העטרה בראשו ובהעדפתו לשלם את המכס הוא משפיל את העבודה זרה, ולכן המהנה שם מותר, לדעתו. לעומת זאת בסוגיה האחרת (עבודה זרה מז ע"ב) מדובר במהנה שרוצה בקיומה של עבודה זרה, שם גם לדעת רבי שמעון בן לקיש אסור. ב'שלחן ערוך' (יו"ד סי' קמט סעי' ג) נפסק שאסור להנות עבודה זרה:

הולכים ליריד של עובדי כוכבים ולוקחים מהם בהמה, עבדים... וכותב ומעלה בערכאות שלהם. בד"א, בלוקח מבעל הבית, שאינו נותן מכס, אבל הלוקח שם מן התגר, אסור מפני שהוא נותן מכס והמכס לעבודת כוכבים.

ומכאן שאסור לכאורה לממן בנית כנסייה מכספי משלם מיסים יהודי.

ב. האם בני נח מוזהרים על השיתוף?

בראשונים ובאחרונים יש דיון נרחב בשאלת יחסה של ההלכה לנצרות. בשישה מקומות ב'משנה תורה'7 פוסק הרמב"ם שהנוצרים הם עובדי עבודה זרה. הרב עובדיה יוסף8 דן בשאלה האם מותר להיכנס לכנסייה, ומפנה לרבים מהאחרונים שנקטו כרמב"ם. לפי דעות אלה, לכאורה אסור לממן בניית כנסייה.9 אמנם יש מהראשונים שנקטו שנוצרים אינם עובדי עבודה זרה.10 אמנם עקב התפצלותה של הנצרות לכתות שונות, יש לבחון את יחסה של ההלכה לכל כת וכת.11 דיוננו יתמקד בעיקר בדברי הרמ"א (או"ח סי' קנו סעי' א), אשר לא מעט אחרונים נשאו ונתנו בדבריו:

ויש מקילין בעשיות שותפות עם הכותים בזמן הזה, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בעבודת אלילים, ואף על גב דמזכירין העבודה זרה, מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתתפים שם שמים ודבר אחר, ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול, דהרי אינם מוזהרין על השיתוף (ר"ן ספ"ק דע"ז, ור' ירוחם ני"ז ח"ה, ותוס' ריש פ"ק דבכורות).

הרמ"א סובר שמותר לבני נח לעבוד עבודה זרה בשיתוף, לכן אין הנצרות כעבודה זרה. וכן שב ופסק הרמ"א (יו"ד סי' קנא סעי' א):

י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר (מרדכי דפ"ק דע"ז), ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה,12 וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (ר"ן שם, ובתוספות ואשיר"י והגמ"ר פ"ק דשבת לדעת הרב).

וכן פסק הש"ך13 כדעת הרמ"א. מכאן, שהרמ"א רואה את הנוצרים כ'משתתפים שם שמים ודבר אחר', היינו עובדי עבודה זרה בשיתוף. הרב ישעיה שטיינברגר הסביר את מהותו של שיתוף זה באופן הבא: 'אמנם מאמיניה מאמינים בבורא עולם אך עובדים אותו בשיתוף, דהיינו אמונת השילוש'.14 רבי עקיבא איגר15 תמה על פסיקת הרמ"א:

ואני בעניי זה ימים רבים שעמדתי על דברי הרמ"א, אם נפרש כפשוטן דבני נח אין מוזהרים על השיתוף היינו לעבוד בשיתוף, זה תמוה מאוד, דהיכן מצינו דעבודה זו מותרת לבני נח, דלענין עבודת עבודה זרה אין חילוק בין ישראל לבני נח, כדאמרינן בגמ' סנהדרין נ"ו ע"ב דברים שבית דין של ישראל ממיתים עליו בני נח מוזהרים עליו, וכיון דשיתוף בית דין של ישראל ממיתים, כדילפינן מקרא דזובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו למשתף שם שמים ודבר אחר, ויחרם היינו מיתה...16

גם ה'נודע ביהודה' (תנינא יו"ד סי' קמח) השיג על ההבנה הרווחת בדברי הרמ"א, שלכאורה אינה אוסרת לבני נח עבודה זרה בשיתוף:

ונ"ל דמה שנתפשט דבר זה לומר שאין ב"נ מוזהר על השיתוף היה ע"פ טעות שראו בהתוס' במסכת בכורות דף ב' ע"ב ד"ה שמא יתחייב לו כו' כתבו דנוהגין להשתתף עם נכרים הואיל והם נשבעין בקדושיהם כו' ואף על גב שמשתף שם שמים ודבר אחר אין כאן לפני עור לא תתן מכשול דב"נ לא הוזהרו על כך ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף עכ"ל.

ה'נודע ביהודה' טוען שתוספות17 לא התירו לבן נח אלא רק לשתף בשבועתו את קדושיהם עם שם שמיים, מכיון ששיתוף בשבועה לא נאסר על בן נח, אך הם לא התכוונו להתיר עבודה זרה בשיתוף לבן נח. ה'פתחי תשובה' (יו"ד סי' קמז ס"ק ב), שהביא את דברי ה'נודע ביהודה', סיכם את ההלכה כך:

לע"ד אף שהאמת כן הוא,18 מ"מ אי אפשר לומר כן בדעת הרמ"א ז"ל, דמדבריו בדרכי משה (לקמן סימן קנ"א המובא בש"ך שם סק"ז) מבואר להיפך ע"ש. ועיין בספר משנת חכמים ריש הלכות יסוה"ת סוף לאו א' שהביא דהגאון מהור"ר ישעיה בערלין זצ"ל מברעסלא כתב אליו בדבר זה והאריך בעוצם ידו דאין ב"נ מוזהר כלל על השיתוף, וגם הוא ז"ל השיב לו באריכות, וגוף הפלפול שהיה ביניהם לא נזכר שם.19

למעשה, למרות שהמחלוקת היא בענייני עבודה זרה החמורים,20 פוסקי אשכנז הקלו כדעת הרמ"א.21

ג. סיוע לבן נח בכל שכרוך בשיתוף?

בשו"ת 'מטה לוי' (או"ח ב סי' כח) דן בשאלה אם אסור ליהודי לתרום כסף לכנסייה. לאחר שהסיק שלהלכה אין איסור לבני נח לעבוד עבודה זרה בשיתוף – על פי שיטת הרמ"א הנ"ל – כתב:

דכיון שבני נח אינם מצווים על השיתוף, ואנן לא מוזהרים אלפני עור בזה כדעת ר"ת והרמ"א, אין זה דומה אלא להא דמחזיקין בדברים את מי שאינו ישראל העובד את שדהו בשביעית... ומה דשם אסור להיות מסייע ביד היינו לעשות מלאכה ממש בשביעית כמובן. אבל פה לגרום ולסייע לבנות הוי הרבה יותר קל מלגרום שישבע בשיתוף, דהא בנידון דידן אינו גורם רק לעשות הבנין, ובנין הזה לדעת הפוסקים שרי אפילו לעשותו בית הכנסת אף אחר שהיה להם בית תפילה עיין במג"א סי קכד ס"ק יז... ועל כל הדרכים האלו נגיע לתכלית הדבר, ופשוט שאצלנו אין כאן שום איסור כלל וכיון שאיסורא ליכא... מצוה נמי איכא היינו מצות קידוש שמו הגדול (וידוע כי... סיר משה מנטפיורע ז"ל קידש שם שמים ע"י זה שבנה להם בית תפילה ברמסנט).

מדבריו עולה שיהודי שתורם כסף לבניית כנסיה (שעבודתה בשיתוף), הרי הוא כיהודי שמשאיל לגוי מחרשה בשנת שמיטה. מאחר שהגוי אינו מצווה על שמיטה, הרי שאין בכך איסור, כך אין איסור ליהודי לתרום כסף לבניית כנסייה, משום שבן נח אינו אסור לבנותה ואף להתפלל בה.22 ברם, בשו"ת 'מלמד להועיל' (ח"ב יו"ד סי' קמח) חלק על ה'מטה לוי', למרות שגם הוא סבור כי עבודה זרה בשיתוף אינה אסורה לגוי:

מ"מ לישראל אין חילוק בין בשיתוף בין ע"ז ממש, וא"כ האיך יוכל הישראל ליתן מעות לבנין בית שעובדין שם בשיתוף, הא מסייע לבנין בית שהוא לישראל בית ע"ז. ורק אי נותן מעות סתם, ויש לתלות שאפשר שיצטרכו המעות לדבר אחר, אזי אף שאפשר שיתנו אותו לבנין בית תפלה מותר, עפ"י תוס' ע"ז י"ג ע"א והגהת רמ"א סי' קמ"ט ס"ד עיין שם.

לדידו, אמנם לגוי מותרת עבודה זרה בשיתוף, ולכן גוי יכול לתרום לבניין כנסייה, אך מכיוון שעל ישראל נאסרה עבודה זרה בשיתוף, לכן כל תרומה של ישראל לבניין הכנסייה הרי היא כמהנה עבודה זרה. דברים דומים כתב גם בשו"ת 'בנין ציון' (סי' סג) ביחס לשאלה אם ניתן לקנות דירה שלא נבנתה לשם כנסייה אך לימים הפכה לכנסייה ללא צלמים, ועתה רוצים להופכה לבית מדרש?

אכן בזה יש לפקפק, דמה בכך שלא הכניסו ע"ז, מכ"מ הרי התפללו בו לאליל להם, והאומר לע"ז אלי אתה והמקבלו לאלוה אפי' שלא בפניו ג"כ מקרי עובד ע"ז, כדילפינן בסנהדרין (סג ע"א) מ'ויאמרו לו אלה אלהיך'. וגם מה שב"נ אינם מצווים על השיתוף לא מהני, שהרי ישראל נצטוו, ואכתי לגבי ישראל מקרי עובד ע"ז ממש כנראה (שם), ולכן לכתחילה ודאי יש להחמיר.23

ד. מחויבות מדינת ישראל לערך השוויון

מדינת ישראל רואה את עצמה מחויבת לערכי השוויון, כפי שאלה נוסחו במגילת העצמאות. ערכים אלו עוגנו בחוק יסודות התקציב (התשמ"ה – 1985). וכך מוסברת מטרת החוק:

ביסוד ההסדר שנקבע בחוק עומד עקרון השוויון בתמיכת המדינה בגופים השונים הפעילים באותו תחום, לשם השגת התכלית של הענקת תמיכה על פי עקרון השוויון.24

לאור זאת יש לשאול האם יש למחויבות זו משמעות הלכתית, ובפרט כאשר היא נוגדת לכאורה את ההלכה. הרב בניהו שנדורפי במאמרו 'סמכותה של הנהגה תורנית ביחס לתקנות אזרחיות',25 מונה פוסקים רבים שסבורים כי 'חוקי המדינה תקפים, זאת מדין תקנת הקהל, ולמרות שאין הסכמת אדם חשוב'. ואולם נידוננו שונה שכן מדובר בחוק שמחייב את המדינה לפעול – לכאורה – בניגוד להלכה.26 יש מקום להתיר למדינה לממן בניית כנסיות – אפילו אם נניח שנצרות מוגדרת עבודה זרה – על פי דברי הגמרא בנדרים (סב ע"ב):

רב אשי הוה ליה ההוא אבא, זבניה לבי נורא. א"ל רבינא לרב אשי האיכא לפני עור לא תתן מכשול! א"ל, רוב עצים להסקה ניתנו.

תוספות (שם, ד"ה רוב עצים להסקה) הסיקו מגמרא זו:

וכל היכא דאיכא למיתלי בהיתירא תלינן. מכאן יש ללמוד שאסור להלוות מעות לצורך בנין עבודת כוכבים או לצורך תכשיטיה, כ"ש למכור להם משמשין ודברי תיפלות כגון גביעים מחתות וספרים, והמונע יצליח.

וכך נפסק ב'שלחן ערוך'.27 בשו"ת 'בני בנים' (ח"ג סי' לו) דן בפשרן של המילים 'והמונע יצליח':

לא אסרו התוספות להלוות לצורך בנין ע"ז אלא כשאי אפשר לנכרים לבנות ללא הלוואה שאז עובר המלווה על לפני עור ועלה קאי דברי התוספות... ומתורץ סיום דברי התוספות 'והמונע יצליח' עכ"ל, שקשה במה עדיף איסור זה משאר איסורים שלא נאמר בהם כן. אלא 'המונע' פירוש מונע מעכו"ם, שעל ידי שמסרב להלוותם אינם יכולים לבנות בית לע"ז, ובזה בוודאי זכותו גדולה. מה שאין כן להלוות להם כשהם יכולים לבנות ללא הלוואה, או שיכולים ללוות מעכו"ם אחר, לא דברו בזה התוספות... ולכן אם הנוצרים יכולים לבנות בלעדי תרומתו... מותר לע"ד לתרום לבנין בתי תפילה אלה... אין כאן משום מתנת חינם כיון שעושה כדי להכיר טובה ולמנוע איבה. ועל צד הטוב ביותר יתנה שנותן המעות על מנת שיבנו בהן את השירותים או את הצנרת או את מגרש החניה – כל מה שאינו קשור להיכל שבו עובדים עבודתם, כי אלה בודאי אינם אלא לשימוש האנשים.

וכן כתב שו"ת 'עטרת פז' (ח"ב יו"ד סי' ב):

... י"ל כדאמרן דהכא מיירי באופן שיכול להשיגו מאחר ועל כן כתב מרן דרק יש להחמיר, דהא כאמור במקום שיכולים להשיגו יש מקלים.

לפי זה נראה, שבדרך כלל אין איסור למדינת ישראל לתמוך תקציבית בבניית כנסיות, משום שברוב המקרים הנוצרים יכולים לממן זאת גם ללא עזרת המדינה. עם זאת, ככל שהדבר אפשרי, נכון להתנות את התקצוב בהפנייתו לתועלת ציבורית, לא פולחנית.

ה. בניית כנסייה בארץ ישראל

ההיתרים השונים שניתנו לעיל לתרום לבניית כנסיות (פרק ג) התייחסו להקמת כנסייה בחוץ לארץ, ובחלק גדול מהתשובות אחד מהסניפים להיתר מבוסס על חשש איבה ומשום דרכי שלום.28 השאלה היא אם חששות אלו רלוונטיים במדינת ישראל – האם מדינת ישראל צריכה לחשוש שאם לא תתמוך בהקמת כנסיות, הדבר עלול ליצור איבה מצד תושביה הנוצריים של המדינה שתשפיע על מצבה המדיני והביטחוני, כמו גם מצד נוצרים ברחבי העולם, שעלולים לפגוע ביהודים בחוץ לארץ בשל כך.29 היבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת: גם אם נצרות היא עבודה זרה בשיתוף ואינה אסורה לבני נח, שמא בארץ ישראל דבר זה – לכל הפחות – אינו ראוי. בהקשר זה כתב רבי יעקב עמדין (מור וקציעה סי' רכד):

וכן הארץ נחלת ה' היא, צבי לכל הארצות, מורשה לעם ה', ומיוחדת למקבלי עול מלכותו בלבד, ואינה סובלת עובדי אלילים להתיישב עליה, על כן הקיאה עובדי ע"ז ממנה. וגם אחר שגלו ישראל, שממו עליה אויבינו, כמ"ש בתורה (ויקרא כו, לב) ובמלכים (ב' יז, כו) בגרי האריות שהיו הורגין באשר לא ידעו משפט אלהי הארץ, משא"כ בשאר ארצות, כשם שלא נצטוו יושביהן על השתוף כך אין צריך לבקש על עקירת ע"ז מהן, דהא בהא תליא ודאי.

לדידו, גם אם לבן נח בחוץ לארץ אין איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף, ארץ ישראל – נחלת ה', אינה סובלת עובדי עבודה זרה בכלל, גם בשיתוף, ולכן היא מקיאה גם אותם. על פי זה ייתכן שיש הבדל בין חוץ לארץ לארץ ישראל בעניין זה, ובארץ ישראל חמור הדבר שבעתיים.30 אגב כך יצוינו דברי הרב צבי יהודה הכהן קוק (להלכות ציבור, כרוז רג) שבדיון אודות שימוש בתאריך לפי הלוח הנוצרי, סבור שאיסור עבודה זרה בארץ ישראל חמור יותר:

...שגם אם הגויים אינם מוזהרים על השיתוף, אמנם אלינו לישראל יש בזה איסור, ועל אחת כמה וכמה בא"י.

ובהרחבות שם (עמ' תפג) מבואר שאיסור עבודה זרה בשיתוף בארץ ישראל מבוסס על דברי היעב"ץ הנ"ל.

סיכום

ניתן לבסס היתר לתקצוב בניית כנסיות על ידי מדינת ישראל, על הטיעון הבא:

עיקר האיסור הוא כאשר בניית הכנסייה אינה יכולה להיעשות בלא תקצוב המדינה. במרבית המקרים לא זה המצב, וכנסיות יכולות להיבנות גם ללא תקציבי מדינה. כך מעיקר הדין, ועם זאת, ייתכן שבמדינת ישראל יש מקום להחמיר ולא לתקצב, משני נימוקים:

א. ההיתרים ניתנו בחוץ לארץ והם היו מבוססים על חשש איבה ומשום דרכי שלום, יש לבחון מה המשמעויות של חשש איבה ביחס לאדם פרטי הגר בחוץ לארץ מול חשש איבה למדינה, ובאילו דרכים המדינה יכולה להתמודד איתם.

ב. יש הסוברים שמימון עבודה זרה בשיתוף בארץ ישראל חמור יותר מבחוץ לארץ.