מדינת אורות וצללים
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ידע להכיל בקרבו את המורכבות של ראיית אורות וצללים בהתנהלותן של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, ושל התנועה הדתית-לאומית.
הנה לפנינו שתי סדרות של ציטוטי משפטים:
א: "ההכרזה כי המדינה היא 'ראשית צמיחת גאולתנו' נאמרה מאת גאוני וצדיקי ישראל"; "הקמת מדינת ישראל היא מצוה מן התורה..."; "מדינת ישראל נוצרה והוקמה בפקודת רבונו של עולם, על ידי מועצות האומות...".
ב: "... הממשלה בוגדת בעם ובארץ מולדתו וחייו..."; "התורה קודמת לממשלה, התורה היא נצחית, והממשלה הבוגדת הזאת היא עוברת ובטלה"; "... הבלי ההבלים של המתיימרים בשם הממשלה אובדת העצות...."; "ממשלה יהודית שהיא עושה ליהודים בארץ חייהם הגבלת תחום-מושב, חלילה... צריך בירור מרובה על אמיתת ערכה וזכותה".
האם יתכן שמקולמוסו של אותו אדם, אישיות מנהיגותית-חינוכית ידועה, הוגה דעות מעמיק וחשוב, יצאו גם אלה וגם אלה? האם לא בסתירה עסקינן ?
והנה לפנינו עוד שתי סדרות של ציטוטי משפטים, אף הם מקולמוסה של אותה אישיות:
א: "נגד זיוף חתימת שמי, שכאילו אני מכחיש את חתימת שמי על הכרוז למען רשימה ב', הנני מוחה בכל תוקף. חתמתי על הכרוז למען רשימת ב'... מתוך הערכת המגמה החיובית של תכניתה וכיוונה והחזקת העמדה למענה"; "לכבוד המפד"ל... הנני כעת... מחויב להודיע לכם ולהצהיר לכם... בבירור את שייכותי ונאמנותי השלימה והמוחלטת לתנועתנו ולפעילות ציבוריותנו המאורגנת ומסודרת בה... ואת סלידתי הגמורה מכל כיוון להחלישה ולנגח בה..."; "... ודאי פשוט וברור שכולנו מחויבים להצביע בעדה [= "בעד הרשימה של היהדות הדתית-הלאומית"] ולפעול בכל יכולתנו להצלחת הופעתה בבחירות אל הכנסת".
ב: "עם התנהגותם המעוותת של אלה המכונים עכשיו מפד"ל... הנני מחוייב להודיע את מצב הדברים כהוייתם..."; "מפד"ל, במובנו הארגוני וההסתדרותי, אין עכשיו בעולם, אחרי שנהרס לצערנו, על ידי אלה שדגלו בשמו וחיללו את שמו... שללו מעצמם את הרשות והזכות להופיע בשם הציבור, ואינם כלל שלוחי ציבור ..."; "... וכאמור, אין מפד"ל, ומעכשיו אין תקנה אלא בהתחדשות... ע"י תגבורת כוחותינו הבריאים..."; "... שלושת האנשים המכונים 'שרים'..."; "... שימוש בשם זה של מפד"ל... הוא שקר וכזב וחילולו וביטולו של השם הזה"; "כולם כולם כולם כולם כולם פורשים בשאט-נפש ובזוועה מן היצור הזה, בניוולו – המכונה עוד 'מפד"ל' ".
ושוב נשאלת השאלה: האם יכול להיות שמשפטים אלה וגם אלה, המנוגדים – לכאורה – בתכלית זה לזה, נכתבו על ידי אותו אדם?
אולי ייראה הדבר כפלא, אך התשובה בהחלט חיובית! רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, אשר השנה אנחנו מציינים שלושים שנה להסתלקותו, הוא שכתבם, את כולם. הרצי"ה ידע להכיל בקרבו את המורכבות של ראיית אורות וצללים בהתנהלותן של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, ושל התנועה הדתית-לאומית.
רבנו זצ"ל לא רק המשיך את דרך אביו, מרן הראי"ה זצ"ל, אלא גם יישם אותה משנה. "אני ההמשך האבסולוטי של אבא ז"ל" חזר ושנה הרצי"ה מאות ואולי אף אלפי פעמים. ברם, משימה זו של "המשך", לא הייתה פשוטה כלל ועיקר. מאז כתיבת הראי"ה את משנתו והדרכתו אותה את סובביו, חל מהפך מהותי: מעבר מתיאוריה לפרקטיקה. הראי"ה הסתלק בשנת תרצ"ה, יותר מעשור לפני כינונה של המדינה, בשנת תש"ח. מטבע הדברים, כינון המדינה העלה, חשף והעצים לפני ממשיך דרכו אתגרים רבים. עתה כבר לא ניתן היה להסתפק באמירות כוללנית, רוחניות ומופשטות בסגנון "מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם". עתה הוטלה חובה לתרגם אמירה זו לשאלות קונקרטיות על היחס לראשי מדינה שלא כולם מקפידים על קלה כחמורה, ויותר מכך על פעולות ממלכתיות שלצערנו אינן תואמות תמיד הלכה כתובה ומסורה.
הרצי"ה חינך להבחנות: הבחנה בין מדינה ובין ממשלה; הבחנה בין אידיאה תנועתית ומפלגתית ובין עסקני אותה תנועה ומפלגה. המדינה אינה תלויית ממשלה, והרעיון התנועתי אינו תלוי עסקן פלוני ופעיל אלמוני. ממשלה שמיישמת את חזון המדינה תבורך; ממשלה שנוהגת בניגוד לאותו חזון תבוקר ובתקיפות. הוא הדין פעילי המפלגה, שמעשיהם יקרבום ומעשיהם ירחיקום.
כך בשתי דוגמאות אלה, וכך גם בתחומים רבים נוספים: הכרחי להבחין בין מטרה לאמצעים, בין תכנים לכלים. המטרה והתוכן מקודשים, לא כן האמצעים והכלים. ודאי שהשאיפה היא לאיחוד מטרה ואמצעים, למיזוג תכנים וכלים, ואולם הראי"ה לימדנו (אורות התשובה ו, ז) שמאז חטא אדם הראשון חל פיצול ולעתים קיים אף כמעט נתק ביניהם:
"מתחילת הבריאה... כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ... גרם שרק... המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו... זהו חטא הארץ... וכל פגם סופו לתיקון... מובטחים אנו בברור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה... התשובה עצמה... תיתן עוז לרוח האידיאלי לחדור בתקפו גם בחלקי כל המכשירים הרבים, ומכולם יוטעם טעמו של הזיו המגמתי...".
עד אז נייחל אם כן ונתפלל: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו... ושלח אורך ואמתך לראשיה שריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך".
