התייחסותיו של הרצי"ה, הרב א"ש ורבנים נוספים לצרכנות בשמיטה לאורך השנים

הרב פרופ' נריה גוטל

בחודש חשון שנת תשי"ב, פורסמה בעיתון 'הצופה' הודעה תחת הכותרת "חנויות שמיטה". בהודעה זו נאמר כך:

"אצל המפקח על המכון ישנה רשימה מיוחדת של 'חנויות שמיטה' בעיר. בחנויות הללו נמכרים ירקות ופירות ללא כל חשש של איסור שמיטה... אכן כן נאה וכך יאה לשלטון עברי במדינת ישראל".

רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל – שבימים אלה מלאו 40 שנה להסתלקותו (יד באדר תשמ"ב), נזעק מיידית להגיב. פחות משבוע אחר כך (כ"ד בחשון) פורסמה שם תגובתו התקיפה, תחת הכותרת "לכבודה של תורה ולאמיתה":

"הידיעה ב'הצפה' מ-י"ט בחשון, על החנויות שבהם "נמכרים ירקות ופירות ללא כל חשש של איסור שמיטה", מטילה פגם של חשש איסור על שאר הירקות והפירות אשר בשווקינו בארץ. על כך יש להעיר, כי יבול הארץ, שהטיפול בו מסתדר על פי הרבנות הראשית על יסוד הוראותיהם של הגאונים רועי ישראל המבי"ט, המהרי"ט, פאת השלחן, ר' יצחק אלחנן, ר' יהושע מקוטנא, ר' יהושע ליב דיסקין, האדר"ת, ר' אברהם מסוכאצ'וב, ר' שמואל מוהליבר, ר' יעקב שאול אלישר, ר' יוסף ענגל ואאמו"ר הרב זצ"ל – כמובן שאין לחשוב עליו פגם של חשש איסור... ובזה להדגיש כי כך נאה ויאה לשלטון עברי במדינת ישראל' ". (לנתיבות ישראל)

אין זו אלא רק אחת מיני התייחסויותיו הרבות מאוד של הרצי"ה ל'היתר המכירה', לביסוסו ולביצורו, לתיאור מדוייק של השתלשלותו, לסקירת האישים הרבניים החשובים שנימנו על תומכיו ומצדדיו, ובעיקר ל"הגנה" עליו – הלכתית והשקפתית.

והנה, עברו 70 שנה ודבר לא השתנה, אדרבה דומה שהמצב רק החמיר. חדשות לבקרים רואה כל אחד מאיתנו מודעות של מלונות ומסעדות, קייטרינג וחנויות, ושלל מוצרים טריים ומעובדים, שעליהם כיתוב בולט: "שמיטה לחומרא", "שמיטה למהדרין". כך הגיעה לידיי לאחרונה טבלת כשרות של אחת מהמועצות הדתיות בעיר חשובה, ובה הבחנה בין "מהדרין – שמיטה לחומרה" מזה ולעומת זאת "רבנות – היתר מכירה" מזה.

כך פירסם מלון מסויים בו מתארחים דתיים רבים, כי "דיני קדושת שביעית ושנת שמיטה נשמרים כהלכתם, ללא הסתמכות על היתר המכירה". כך גם בית חולים מסויים בדרום הארץ מיידע את המגיעים בשעריו כי "בשנת שמיטה מתקיימת הקפדה מליאה ואין רכישת פירות/ירקות ב'היתר מכירה'. כל הפירות והירקות המוגשים בשנת-שמיטה במרכז הרפואי מיובאים". אפילו הרבנות הראשית עצמה הוציאה הנחייה שלפיה "בשנת השמיטה אין לסמן תוצרת עלי ירק מפוקחים של היתר מכירה ככשרה למהדרין".

הגדיל לעשות "הרב א"ש - הרב הפוסק של רבנות...", שהצהיר ללא כחל וסרק כי בעירו, "הכשרות המהודרת תכלול פירות וירקות ללא קדושת שביעית, כמו לדוגמא... מירדן, מיבול נכרים, ומערבים בארץ שיש להם קושאן... הסוג השני יהיה כשרות רגילה - מהערבה הצפונית... או פירות שגודלו על ידי ערבים גם אם אין להם קושאן". ולבסוף מגיע "המכה בפטיש": "בעלי מרכולים שיבחרו להביא פירות של היתר מכירה, יצטרכו להציג תעודת כשרות מטעם הרבנות הראשית ולא מטעם רבנות העיר. אני לא סומך על היתר מכירה"!

תצילנה האוזניים: "הוא לא סומך" על הגלרייה המפוארת של מצדדי ההיתר, אותה מנה הרצי"ה: ר' יצחק אלחנן, ר' יהושע מקוטנא, ר' יהושע ליב דיסקין, האדר"ת, ר' אברהם מסוכאצ'וב, ר' שמואל מוהליבר, ר' יעקב שאול אלישר, ר' יוסף ענגל ואאמו"ר הרב זצ"ל", ועוד ועוד. הוא גם לא סומך על... הרבנות הראשית לישראל...

אלא שכאמור, הוא אינו יחיד - הוא מייצג, והכיתובים הנ"ל מבטאים זאת באותיות קידוש לבנה. כפי שהסיק הרצי"ה, משמעות הכיתובים ברורה לחלוטין: "אנחנו מחמירים" בעוד שאתם מקילים; אנחנו "מהדרין" בעוד שאתם "סתם כשרים"; אנחנו שומרי הלכה, לפי [!] שאיננו מסתמכים על היתר המכירה.

כאן צריכה האמת – שאינה ביישנית ואינה פחדנית – להיאמר: בכיתובים אלה ובהצהרות אלה אין ולו גם בדל-אמת. האמת הברורה היא שאמירות אלה הן – חד וחלק - שקר וכזב.

האמת היא שבתוצרת שמיטה אין ולו גם שיטה אחת שיכולה לומר על עצמה שהיא "מחמירה", שהיא "מהדרת". כל אחת מהגישות השונות נאלצת לאמץ פסיקות שנתונות במחלוקת ואינן מוסכמות, ובהתאם לכך בוודאי שאינה רשאית להכתיר עצמה בתארים מופרכים. לא זו אף זו, יש מהשיטות שמציגות עצמן "מחמירות ומהדרות", בעוד שביחס לחלק מיבוליהם נכון יותר היה להכתירן כלא פחות מ..."עברייניות"!

מסגרת מכווצת זו אינה מאפשרת פרטנות, אך ככלל ניתן לסווג את התוצרת הנצרכת בשמיטה (ובשנה שאחריה) לקטגוריות הבאות (הסדר אקראי): היתר מכירה, אוצר בית דין, יבול שגודל לפי הנחיות החזון איש, יבול נכרי – אם מהארץ ואם מחו"ל, איסום "שישית", וכן יבול שגדל בערבה (צפונית ודרומית). חוגים דתיים שונים מתעדפים תוצרת שונה. הדבר נכון לא רק ביחס להתפלגות חרדים – ציו"דים, אלא גם בתוך הציונות-הדתית עצמה יש ויש. עם זאת, ניתן לקבוע חד-משמעית שהכיתוב "שמיטה לחומרא" ו"שמיטה למהדרין", לא יהיה רשום אף פעם על תוצרת היתר מכירה ואוצר בית דין. הוא מופיע אך ורק על תוצרת שכוללת - גם - יבול נכרי (לצד איסום ששית ויבול מהערבה).

היעדר כיתוב כזה מיבול היתר מכירה ואוצר בית דין, אכן מוצדק. גם אם רבנים רבים וחשובים צידדו זה כבר כמאה וחמישים שנה בהיתר המכירה והצדיקו אותו, עדיין אין לכחד שרבנים רבים יצאו נגדו חוצץ. לכן הוא אומנם בוודאי "כשר", אך אינו "חומרא" ואינו "מהודר". וכך גם "אוצר בית דין" – יש מהפוסקים שסבורים שדעת הרמב"ם אינה מאמצת אותו, ויש שסבורים שאופן יישומו כיום חורג לא מעט מהמנגנון עליו הצביעו התוספתא והרמב"ן. לכן גם הוא בוודאי "כשר", אך גם אותו לא ניתן להכתיר כ"חומרא" וכ"הידור".

בדיוק אותו דבר ביחס למהלכים בעקבי החזון איש. החזון איש פיתח קולות מופלגות ביותר ביחס לדרכי הטיפול בתוצרת שביעית. הוא עשה זאת בשל הסתייגותו מהיתר המכירה ובד בבד הירתמותו לטובת מיישבי הארץ. בהתאם, הוא הכריע שאיסור "ספיחין" לא יחול על גידול שנעשה ב"שינוי מחזור זרעים"; הוא פסק שאיסור ספיחין לא יחול על ירקות שנזרעו לפני ראש השנה, הגם שנלקטו בשמיטה; הוא התיר לחקלאים "לקיים" את האילנות גם לטובת הפירות ולא רק לטובת העץ, וכך עוד הרבה. (לפני כ-20 שנה פירסמתי מאמר שעניינו "קולי החזון איש וחומרי הראי"ה קוק בשמיטה", ובו מניתי דוגמאות מקילות רבות כאלה). הקלות אלה אינן רק חידושים מופלגים, אלא שכולן נתונות במחלוקת, ויש מהן כאלה שהחזון איש הוא דעה יחידאית. מיותר לומר ש"כתפיו" של החזון איש חזקות די הצורך כדי להעמיס עליהן את הכרעותיו, ולכן בוודאי שהתוצרת כשרה, ואולם האם ניתן לומר עליה שהיא "מהודרת", שהיא "חומרא"?!

כל זה הוא כאין וכאפס יחסית לתוצרת היותר-בעייתית: יבול נכרי. נקדים ונאמר בהוגנות וביושר שאין מקום לשלול בשביעית את מה שמתקיים בכל השנים כולם באין פוצה פה ומצפצף. דוגמה בולטת – החיטה. בכל השנים רוב החיטה הנצרכת בארץ מיובאת. תהא זו אם כן צביעות לבקר את יבוא החיטה בשמיטה. על דרך זו – גם אם בכמות פחות מוקצנת – תוצרת חקלאית נוספת שנהוג לייבאה, כמעשה שבשיגרה. ואולם, ברוב התוצרת החקלאית לא זה המצב, ואנחנו נסמכים בראש וראשונה על יבול ישראלי.

דא עקא, עובדות מתועדות מלמדות שבשתי שנים – שביעית ושמינית, כמות היבול הנכרי גדלה בכ-30%! ממשלת ישראל מעודדת ואף תומכת כלכלית, בגידולי נכרים אלה. הנה, בשילהי תשפ"א – לקראת השמיטה הנוכחית, "בישרה" מנכ"לית משרד החקלאות כי "נחתם הסדר מיוחד ליבוא תוצרת חקלאית מירדן לישראל", ונקבעו "מכסות ייבוא מיוחדות מירדן ומדינות נוספות". אתר משרד החקלאות אף מכיל פנייה ישירה לציבור שאינו יהודי, לקבל תמיכה לצורך הרחבת חממות (בתי צמיחה), בהתנייה שהאינו-יהודי ימציא אישור שיש בידיו חוזה התקשרות עם "גוף שומר שמיטה" שמתחייב מראש לקנות את התוצרת.

מצער שמשרד החקלאות נמנע מפרסום נתונים מקיפים ומלאים שנוגעים לשמיטה הנוכחית, אך בכל זאת ניתן ללמוד משמיטות קודמות. ובכן, בשמיטה הקודמת הוקמו בעבר הירדן המזרחי חוות חקלאיות על שטח של כ-50,000 דונם, בתמיכה כלכלית של משרד החקלאות. חווה חקלאית ענקית נוספת - שמנוהלת על ידי ישראלי חרדי - הוקמה בדרום מזרח ירדן, כדי לשווק תוצרת חקלאית של יבול נכרי. [אגב, ריחוקה העצום של החווה מגבולות מדינת ישראל, הביא לתחקיר כלי תקשורת חרדי, שטען כי "ירקות שנמכרים לצבור המקפיד על יבול נכרי נגועים בחילול שבת"!]. מיותר לומר שאותן חוות לא נסגרו אחר השמיטה והן מתחרות בחקלאות היהודית בארץ. בשמיטה הקודמת גם ייבאה מדינת ישראל תוצרת חקלאית מעזה בשיעור ניכר של אלפי טונות. לא בכדי פשטה הלצה אודות סוחר ערבי שפנה לרבנות הראשית וביקש שתכריז על שנת שמיטה... אחת לשנתיים.

על תמיכה ביבול נכרי ותיעדופו על יבול יהודים, זעק הראי"ה קוק כבר לפני למעלה ממאה שנה (תר"ע). באיגרת שהיפנה מיפו לרבה של ירושלים הרב חיים ברלין, כתב הרב קוק:

"עטי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות, כי אחרי אשר הוחזק הדבר עד כה, שלא ליתן הכשר להגויים, כדי שלא לדחוק את רגלי ישראל המדוכאים ומיוגעים בעניים, ועיניהם תלויות למחייתם ע"פ פדיון הענבים, הנה עתה אחרי אשר נגמר הענין בדבר סכסוך שאלת השמיטה, שכל עיקרה באה לטובת אחינו בני המושבות, נמצאו חותרי מחתרת, אשר יעצו בסתר לקנות דווקא מהגויים, ולהרים קרן צרינו השוחקים על משבתנו. איך שאנחנו בעצמנו רודפים את אחינו בני בריתנו, אי שמים. אין לשער גודל החרפה וחילול השם ועוצם הרשעה שיש בזה, דמי לבבי כסיר ירתחו, וכאבי עד לשמים מגיע, מהמצב האיום הזה, מהנפילה של תורה ויראת שמים אמיתית שיש בענין זה". (אגרות הראיה, א, איגרת שטז).

החרה-החזיק אחריו לפני שנים אחדות הרב זלמן מלמד (https://www.inn.co.il/news/513705):

"נדהמתי לשֵמע החדשות, שעסקנים מהציבור החרדי פנו בבקשה לממשלה, כי זו תאפשר למגזר הערבי להרחיב את הגידולים החקלאיים שלהם, על-מנת שיהיו לציבור החרדי ירקות בשנת השמיטה. הבקשה הזו היא כל-כך אבסורדית, עד שקשה להאמין שעסקן חרדי ביקש אותה. לרוב הדעות, שמיטה בזמן-הזה היא מדרבנן, אבל לעומת זה, איסור "לא תחנם" הוא איסור דאורייתא. "לא תחֹנם" פירושו - לא תיתן לגויים חניה בקרקע, בארץ-ישראל, לא תמכור להם קרקע, ולא תחזק את אחיזתם בארץ-ישראל (רש"י דברים ז, ב). ואיך אפשר לבקש מהממשלה שתעזור לחיזוק החקלאות הערבית בארץ-ישראל, ולעשות זאת לשם שמים כביכול?... אסור באיסור חמור לממשלה לחזק את אחיזתם של אינם יהודים בארץ-ישראל, ואיך אפשר לבקש מהממשלה להרחיב את מכסת החקלאות הערבית? הרי מה שיתנו להם השנה לא יוכלו לצמצם לשנה הבאה, וזה יותר חמור מאשר 'היתר המכירה' שהוא זמני! ניתן להבין, שהרוצה להחמיר על עצמו ולא להזדקק ל"היתר המכירה", יימנע מלאכול ירקות טריים בשנת השמיטה, או יקנה רק תוצרת חוץ. אבל איזה הידור הוא לקנות מערבים הגרים בארץ, ולחזק את אחיזתם בארץ-ישראל? כל זה אמור לעצם הדין של "לא תחנם". אבל יש כאן גורם נוסף, שהוא לא פחות חמור. אנחנו נמצאים במלחמה עם הערבים על ארץ-ישראל. הערבים הגרים ביש"ע, מנהלים מלחמה נגדנו, הייתכן שאנחנו נקנה מהם פירות וירקות, ובשנת השמיטה נחזק את ידי המחבלים והטרור הערבי? הרי ידוע לכל, שחלק מהכסף שמרוויחים תושבי יו"ש הערבים, הולך למימון פעולות הטרור. על-כן, לעניות דעתי, המהדרין צריכים להימנע מלהזדקק לירקות ותוצרת ערבית בשנת השמיטה, ולוותר לגמרי על ירקות טריים בשנת השמיטה. זהו הידור, שאין בו צד של איסור. ומי שקשה לו להדר באופן זה, או שהוא מנוע מכך מסיבות בריאותיות וכדומה, עדיף שיאכל פרות וירקות של יהודים מ"היתר המכירה"... זה עדיף על קניית פירות וירקות מערבים, קניה המחזקת את אחיזתם של הערבים בארץ-ישראל. ידוע שבשנת השמיטה הקודמת, ההזדקקות לפירות של ערבים חיזקה מאד את החקלאות הערבית, על חשבון החקלאות היהודית, וזה איסור "לא תחנם" ממש. מי יתן וגדולי הדור ישמיעו דעתם לאסור פירות של נכרים בארץ-ישראל, משום "לא תחנם".

הלכה למעשה צריכים לתעדף תוצרת "אוצר בית דין" ו"היתר מכירה", איסום ששית ו"גבולות עולי מצרים". נכון לשלול על הסף יבול נכרי, כל עוד גידול יבול זה מתוגבר בשנת שמיטה. ואולם, גם החולק על כך וכן צורך יבול נכרי, בשום פנים ואופן הוא אינו יכול לומר שתוצרת זו "מהודרת" ושצרכן זה הוא "מחמיר". ההיפך הגמור הוא הנכון - יש הסוברים שצרכן כזה הוא... עבריין.

מהדר אמיתי הוא אותו חסיד שעליו כתב רמח"ל (מסילת ישרים פרק כ): "הבא להתחסד חסידות אמיתי, צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות [= התוצאות] הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלווים להם... ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון...".