'יציאת ירושלים' בערב פסח
האדמ"ור מחב"ד וקרבן פסח. האם יש חיוב הקרבה כיום לאחר שחרור ירושלים וכיבוש הרב הבית, כשאין בית מקדש. ואם יש חיוב כנ"ל ואנחנו לא מקיימים את המצווה, כיצד נימנע מחיוב כרת?
על הוראה הלכתית של האדמו"ר מחב"ד לאחר כיבוש הר הבית
שאלת הקרבת קרבנות בזמן הזה בכלל, וקרבן פסח בפרט, העסיקה ומעסיקה את גדולי ישראל במשך הדורות. יש שסברו שקיימות מניעות הלכתיות רבות לכך, ויש שצידדו באפשרות עקרונית להקריב.
החתם סופר (שו"ת יו"ד סי' רלד) התעסק במספר שאלות הלכתיות, ומתוך דבריו נראה שהקושי המרכזי אינו הלכתי, אלא 'טכני'. כלומר, אין אפשרות לבקש ממושל ירושלים לאפשר את הקרבת הקרבנות משום ש"הוא קפדן גדול" ועפ"י החוקים הנהוגים, אין אפשרות להיכנס להר הבית "שום איש זר שאינו מאמונתם".
בירור הלכתי זה, שב והתעורר לאחר מלחמת ששת הימים, עת שהשלטון בהר הבית שב לידיים יהודיות. שנה לאחר המלחמה, העיר האדמו"ר מחב"ד - הרב מ"מ שניאורסון זצ"ל, (שיחת אחרון של פסח תשכ"ח, ליקוטי שיחות חלק י"ב עמ' 220-221), שכעת מבחינה טכנית-הלכתית הקרבת קרבן פסח אפשרית. נכון הוא שממשלת ישראל מונעת את ההקרבה, אך יתכן שמצב זה אינו מוגדר הלכתית כ'אונס', כמו שהיה תחת שלטון זר. כיון שכך, הרי שעתה קיים חשש הלכתי שמי שאינו מקריב קרבן פסח מתחייב כרת, כדינו של מבטל הקרבה. כדי להימנע מכך הציע הרבי, שכל המחוייבים בקרבן הפסח יצאו מירושלים בזמן הראוי להקרבה, ויימצאו במרחק של יותר מט"ו מיל מירושלים, שזוהי 'דרך רחוקה' הפוטרת מהבאת קרבן פסח.[1] מסופר, שבמשך מספר שנים היו מחסידי חב"ד שאכן כך נהגו. עם זאת, בשנת תשל"ה כתב הרבי שהמצב השתנה, והמציאות החדשה דומה לזמן בו היה הר הבית תחת שלטון זר.
בשולי הדברים נוסיף, שהיו מי שנהגו בהנהגה כזו בירושלים שנים רבות קודם לכן, אך מטעם שונה. לשיטתם, עדיף להימצא ב'דרך רחוקה', מאשר להיות מנוע ב'אונס' מלהקריב בירושלים עצמה, כיון שהנמצא בדרך רחוקה אינו אנוס מחיובו, אלא פטור לגמרי.[2]
[1] לגבי חיוב פסח שני, ראה בדבריו שם, ובמו"מ עם הרב ש"י זוין, נדפס ב'חידושים וביאורים בש"ס ובדברי הרמב"ם' ח"א, נספחים סי' ט, עמ' שמו-שמט.
[2] ראה הערות הרב י"ש אלישיב פסחים צב ע"א ד"ה ואע"פ, שכך נהגו 'אחדים מזקני ירושלים'. וראה מה שדנו בזה במועדים וזמנים ח"ג סי' רלט הע' א ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' מז, שלדעתם אין מקום לחומרה זו. וראה עוד שו"ת התעוררות תשובה סי' רפג, שמטעם זה לא הקפידו העולים לארץ לדור בירושלים, אלא קבעו מושבם בצפת. לעומת זאת, הר"מ פיינשטיין כתב (ראה 'מקראי קודש' לר"מ הררי, נספח י"ב, מהדורת תשע"ב, עמ' 616): ש"מי שרוצה להחמיר, צריך להחמיר בביטחון, ודווקא להיות בירושלים בביטחון שהמשיח יבוא ויוכל להקריב הפסח".
