אז תרצה הארץ את שבתותיה
אחת המצוות המרכזיות שבגינן נגזרה עלינו גלות היא מצוות השמיטה, ומכאן עולה התביעה לחדש את שמירת השמיטה במלוא עוצמתה עם שובנו לארץ
בחודש אייר חוגגים אנו את ראשית צמיחת גאולתנו, מה' בו ועד כ"ח בו. פרשת 'בחוקותי' עוסקת כולה בגלות ובגאולה ממנה. אחת המצוות המרכזיות שבגינן נגזרה עלינו גלות היא מצוות השמיטה, ומכאן עולה התביעה לחדש את שמירת השמיטה במלוא עוצמתה עם שובנו לארץ. זו הייתה שאיפתו של מרן הרב קוק זצ"ל, שראה בהיתר המכירה פיתרון הכרחי וזמני עד שנזכה לקיים את המצווה בשלמותה. הוא העריך בצדק, שאי אפשר לקיים התיישבות חקלאית בהיקף גדול עם שמירת שמיטה כעיקר הדין, ולכן אין מנוס מהסתמכות על שיטות עוקפות ודעות מקילות. בתחום זה, נראה כי בשמיטה האחרונה כבר נרגעו רוחות המחלוקת. הציבור נחלק בשקט בין הדורשים יבול נוכרים, בין הסומכים על היתר המכירה ובין ההולכים בדרך האמצע המיוצגת על ידי "אוצר הארץ"; וקשה לצפות לפריצת דרך משמעותית בשמיטות הקרובות.
לחידושה של שמיטת כספים
אבל יש בשמיטה היבט נוסף, והוא שמיטת הכספים. הדרך להימנע משמיטת החובות נסללה עוד לפני כאלפיים שנה על ידי הילל הזקן, באמצעות הפרוזבול. גם דרך זו הוצעה כפיתרון זמני והכרחי עד שיבוא היום בו נזכה לקיים את המצווה כמאמרה. אילו היו כולם מסכימים להלוות לעניים בשנת השמיטה ולהסתכן בכך שהחובות יישמטו, לא היה צורך בפרוזבול. אמנם תוקפו ההלכתי של פיתרון זה אינו שנוי במחלוקת או בוויכוח ציבורי כלשהו, אולם עלינו לזכור כי שמואל, מראשוני האמוראים, הגדיר אותו כ"עולבנא דדייני" בשאיפה לבטלו (גיטין לו, ב). הרי מטרתה של התורה הייתה שכל מי שיש לו כסף פנוי ילווה אותו בלי ריבית למי שמתמודד עם מחסור זמני, וישמוט את החוב במוצאי שנת השמיטה ולא יעקוף את המצווה!
כבר ה'בן איש חי' (שנה א, פר' כי תבוא אות כו) הציע מנהג חשוב, והוא: להחריג חוב אחד מן הפרוזבול ולשמוט אותו. יש בכך אמירה סמלית, המבטאת אי השלמה עם המצב הנוכחי מתוך שאיפה להגיע למצב מתוקן, אבל אין בה התקדמות של ממש אל חזון שמיטת הכספים. בשנים האחרונות עלו הצעות נוספות, כל אחת עם יתרונותיה וחסרונותיה, אשר עצם הדיון בהן והיישום שלהן מהווה צעד חשוב ומשמעותי.
"המחזיר חוב בשביעית"
כאן אנו מבקשים להעלות רעיון חדש, אשר כדי להציג אותו נדרש לבאר מספר עקרונות של שמיטת הכספים.
כבר אמרו חז"ל (שביעית פ"י מ"ט) כי "המחזיר חוב בשביעית – רוח חכמים נוחה ממנו". והנימוק לכך מוסבר בשני סגנונות: הרב קוק (עין איה שביעית סי' יב) מבאר, שאמנם החוב נשמט לחלוטין; אולם אדם בעל תודעה מוסרית מפותחת לא מוכן ליהנות מגיע כפיו של הזולת ולכן הוא דורש מעצמו לשלם את החוב. ואילו הרש"ר הירש (דברים טו, ב) מסביר כי יש בכל חוב שני מרכיבים – משפטי ומוסרי. המרכיב המשפטי של החוב נשמט, אולם המרכיב המוסרי נותר על כנו. ולדעת שניהם, אף שאין יותר חובה משפטית לפרוע את החוב, יש בכך ערך גדול – לדעת הרב קוק, מכוח המוסר ש"בין אדם לעצמו", ולדעת הרש"ר הירש, מכוח המוסר ש"בין אדם לחבירו".
משמעות הדבר היא ששמיטת הכספים נועדה להשיג שתי מטרות: (א) כלפי חייבים שאין בכוחם לפרוע את חובותיהם, לשחרר אותם ממשא החוב. מטרה זו שייכת לערך החסד. (ב) כלפי חייבים שיש בכוחם לשלם, ליצור שיח חדש בינם לבין המלווים: שיח של אחווה. המלווה מוותר על חובו ואינו נוגש את הלווה, ואילו הלווה בא ומשלם מרצונו החופשי, בזמן ובדרך המתאימים לו.
הדרישה שהתורה מפנה אל המלווה לוותר על החוב לא מסתיימת בכך שהחוב נשמט כאשר המלווה הוא פסיבי לגמרי. הוא נדרש להרבה יותר: גם אם הלווה בא ומבקש לשלם, על המלווה לסרב ולומר לו: "משמט אני". כאן נדרשת השמטה אקטיבית. לדעת פוסקים רבים, אף אם הלווה מתעקש לשלם, אסור לקבל ממנו את הכסף בתור פירעון של החוב. מותר לקבל את הכסף רק אם הוא ניתן במפורש כמתנה; ולכל היותר מותר למלווה להסביר ללווה שאם הוא רוצה להחזיר את החוב, עליו לומר בפה מלא שמדובר במתנה ולא בפירעון.
כל זה יוצר שינוי עמוק בתודעה של המלווה. הוא לומד לראות את הכסף הפנוי שברשותו כפיקדון שניתן לו מאת הקב"ה כדי לדאוג לזולתו. זה יוצר תודעה הממוססת במידת מה את כל תודעת הבעלות של האדם על רכושו, עד כדי הכרה עמוקה בכך ש"לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צב-אות" (חגי ב, ח).
בחברת השפע בה אנו חיים נפתחו אפשרויות רחבות לקיומה של שמיטת הכספים כהלכתה. רבים הם בעלי האמצעים שיש בידיהם כסף פנוי, והם עסוקים במשך כל השנים בחיפוש השקעות כדי להגדיל את הונם עוד ועוד. לצד זה ישנם בינינו מעוטי יכולת שזקוקים לכסף כדי להיחלץ ממצוקות זמניות. מצב זה נותן לנו הזדמנות חדשה לקיים את המצווה כמאמרה. ונפרט את כוונתנו.
הלוואה שניתנת מלכתחילה למי שצפוי שלא יוכל לפרוע את חובו, למעשה איננה הלוואה אלא צדקה לכל דבר. הלוואה למי שיכול לפרוע אבל ינצל את שמיטת הכספים כדי להתעשר על חשבון הזולת, איננה ראויה מבחינה מוסרית. אין זו דרכה של תורה לעודד טפילות מכוונת. שמיטת הכספים מיועדת בעיקר ללווים שירצו בכל לבם לשלם את חובם ויש להם סיכוי סביר לעמוד בכך. בהלוואה כזאת נמצא המלווה במצב של אי ודאות, מפני שלא יוכל לדעת אם יקבל את כספו בחזרה – במלואו או בחלקו, ואם לאו. לאדם הפרטי קשה למצוא לווה כזה, אבל מנהלי הגמ"חים הקהילתיים מכירים לווים כאלה כמעשים שבכל יום.
הצעה מעשית
לאור זאת התגבשה אצלנו, במרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודית, ההצעה לקיים שמיטת כספים על פי עקרונות אלו בכל קהילה וקהילה:
א. חברים בקהילה יפקידו בגמ"ח הקהילתי סכומי כסף משמעותיים, כאשר יוסכם ביניהם לבין מנהלי הגמ"ח שכלל ההפקדות מסוג זה יהוו קופה משותפת.
ב. הגמ"ח יבחר מבין הפונים אליו לווים המתאימים לפרופיל של המיזם: אנשים שיש להם סיכוי סביר לשלם את החוב ושמנהל הגמ"ח מכיר אותם כאנשים ישרים שירצו לעמוד בהתחייבויות שלהם. עדיפות ראשונה תינתן לאנשים ששקעו בחובות ופתחו בהליך סדור של שיקום כלכלי בליווי מקצועי, כפי שמקובל בעמותות כמו "מקימי" או "פעמונים".
ג. מנהל הגמ"ח יסביר מראש לכל אחד מן הלווים את הבסיס ההלכתי להלוואה ואת העיקרון הקובע ש"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו".
ד. ההלוואה תינתן כאשר תאריך הפירעון הרשמי הוא לפני ראש השנה תשפ"ג, אך מבלי לקבל צ'קים מן הלווים.
ה. בהלוואות אלה יישמר העיקרון של "מתן בסתר", בו המלווים לא יודעים מיהם הלווים.
ו. המלווים יחריגו את ההלוואות הללו מהפרוזבול שיערכו לקראת ראש השנה.
ז. לאחר ראש השנה, מצופה מכל אחד מן הלווים לתת למלווים את כספם בחזרה, אולם כל אחד יוכל לעשות זאת על פי יכולותיו ובקצב המתאים לו מבלי שמופעל עליו לחץ – לא גלוי ולא סמוי.
ח. לווה המעוניין לשלם, יפנה אל מנהל הגמ"ח ויספר לו על כוונתו. מנהל הגמ"ח יעדכן על כך את המלווים. כל אחד מהם יודיע למנהל הגמ"ח על רצונו לשמט את החוב, והלה יעדכן בכך את הלווה. לאחר שהלווה יודיע למנהל הגמ"ח על רצונו לשלם בתור מתנה, הוא יסדיר את התשלום בזמן ובדרך המתאימה לו.
ט. בסופו של התהליך תבדוק הנהלת הגמ"ח כמה כסף חזר מן הלווים, ואותו היא תחלק בין המלווים, כל אחד לפי חלקו היחסי בקרן ההלוואות.
ישנן הצעות אחרות לקיום שמיטת כספים. לכל אחת יתרונות וחסרונות. לחלק מן ההצעות יש יתרון גדול בכך שהן נותנות מענה אמיתי למצוקה של הלווים, אלה ששקעו בחובות ומתקשים להיחלץ מהם. יתרונה היחסי של הצעה זו נעוץ בכך שלצד ההקלה הכלכלית והרגשית שיש בה ללווים, יש בה שינוי עמוק בתודעה של המלווים. שינוי תודעתי זה, יש בכוחו להפוך את החברה שלנו לחברה שיש בה נתינה וערבות הדדית במשך כל השנים. ובזכות המאמץ לשמור את השמיטה על פי כוונתה המקורית של התורה נזכה לגאולה שלמה בקרוב.
* הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש מרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודית.
