מצויים אנחנו בימי בין המצרים - ימי אבל וצום על חורבן בית המקדש. השאלה שנדונה במאמר זה תוהה אם בימינו, אחר ששבנו לארץ ישראל ובידינו מדינה ושלטון, עדיין קיימת חובה הלכתית לקרוע על ראיית מקום המקדש. לשון אחר: האם "הר הבית" באמת "בידינו", והאם המצב הנוכחי מבטל את חובת הקריעה, או שמא עדיין המקום "חרב", ויש לקרוע?
האם יתכן שמקום מושבן של מערכות שלטון ריבוניות על עם ישראל יהיה בחו"ל? דומה כי פורים עשוי לזרות אלומת אור מסויימת על השאלה.
שאלה: האם ניתן למנות שלטון בישראל ללא נביא וסנהדרין? תשובת הראי"ה קוק זצ"ל מוסברת במאמר
גישות שונות נקטו קדמונים כדי להתמודד עם הסוגייה. אחת מהן שמטה לחלוטין את הקרקע מתחת השאלה, בטוענה שמקדמת-דנא ועד היום, ממש בכל דור ודור, כן קיימת שררה ליהודה.
"אין אנו מצטערים אם תוכל איזו תכונה של צדק חברותי להבנות בלא שום ניצוץ של הזכרה אלהית, מפני שאנחנו יודעים שעצם שאיפת הצדק, באיזו צורה שתהיה, היא בעצמה ההשפעה האלהית היותר מאירה" .
תיאורה של מלכות ישראל כ"עם לבדד ישכון" אינו פוטר אותה מהיזקקות לבריתות עם מדינות שונות, סמוכות ורחוקות. אדרבה, כ"כבשה בין שבעים זאבים" אין לה הרבה ברירות.
שתי מערכות הבחירות שהתרגשו על מדינת ישראל במהלך שנת תשע"ט - ובעיקר התסבוכת הפוליטית שנוצרה בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת ה-22, עוררו בשיח הציבורי הרהורים וערעורים.
רבים גדולים וגם טובים מן הפוסקים האחרונים נתלו בקרנות מזבחו של מרן הרב זצ"ל, עד שנימנו וגמרו לראות בהם נדבך יסודי בבנייה התורני- הלכתי של מדינת ישראל.
אין מעמידים מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהא אמו מישראל. שנאמר 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא' (דברים יז טו) ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל.
בתמיכת משרד התרבות והספורט
