מעיקר דינה של תורה מצווים אנחנו על ראש השנה – יום אחד. ברם, מעשית – אנחנו מקיימים שני ימי ראש השנה. ממאמר זה עולה שההנמקה להנהגה זו מתפרשת בדרך מהופכת וקוטבית בין תורת ה"נגלה" לתורת ה"נסתר". בעוד של"נגלה" מדובר בהליך דיעבדי-מאולץ, הרי של"נסתר" מדובר בהנהגה ראויה מלכתחילה. תפיסה ייחודית זו משליכה על הבנת מהות עניינו של היום השני של ראש השנה.
עיקרו של ראש השנה הוא המלכת ד', ועיקרה של "המלכה" הוא התבטלות כלפי הבורא, עד כדי מסירת הנפש. אנחנו מוצאים בתפילת ראש השנה שתי צורות של תפילה הקשורות לעקידה: א. "ועקדת יצחק ברחמים תזכור"; ב. "ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח".
מצויים אנחנו בימי בין המצרים - ימי אבל וצום על חורבן בית המקדש. השאלה שנדונה במאמר זה תוהה אם בימינו, אחר ששבנו לארץ ישראל ובידינו מדינה ושלטון, עדיין קיימת חובה הלכתית לקרוע על ראיית מקום המקדש. לשון אחר: האם "הר הבית" באמת "בידינו", והאם המצב הנוכחי מבטל את חובת הקריעה, או שמא עדיין המקום "חרב", ויש לקרוע?
בכל יום ויום אנחנו מתפללים לבניין המקדש. הרמב"ם מנה את מצוות בניין המקדש כמצווה ציבורית מעשית, תוך שהוא תולה אותה במלך ישראל. השאלה בה דן מאמר זה היא אם קיימת אפשרות הלכתית לבנות את בית המקדש עוד קודם להמלכת מלך? זאת ועוד, האם תיעוד היסטורי מלמד, שבעבר אכן קדם ניסיון בניית המקדש לכינונה של מלוכה?
מרכז תורה ומדינה שמח להיענות לבקשת מערכת כתב העת 'אמונת עתיך', לפתוח בסדרת מאמרים מקצועיים, שעניינם: מדע המדינה.
במאמר זה יוכח כי הבריתות אשר כרת ה' עם בני ישראל, החל משתי הבריתות עם אברהם וכלה בברית עם בית דוד, הן נקודות הציון בהתפתחותו של עם ישראל
המאמר הנוכחי מבקש להציע את פתיחתו של בירור מקיף באשר ליסודות המשטר הנוהג בישראל – כברוב העולם המערבי – המשטר הדמוקרטי.
מקומה של מלכות בית דוד הוא בירושלים כדי שתושפע מקדושתה, ומאידך גם קדושתה של ירושלים נשלמת בהקמת המלכות בתוכה
ישנה מצווה תמידית לעלות לארץ ישראל, אך האם ישנה מצווה לגור בירושלים יותר משאר המקומות בארץ ישראל
מאמר העוסק באופני הדבקה שונים של וירוס הקורונה, ובהשלכות שיכולות להיות לכך על דיני נזיקין (מתוך כנס הליכות עם ישראל)
