המבקר בבניין הכנסת, שבירושלים, רואה מולו מנורה מרשימה בת שבעה קנים. מנורה זו מסמלת את המנורה שהייתה בבית המקדש. כינונה של המנורה החדשה עורר בשעתו דיון הלכתי שהונח לפתחו של הרב הרצוג זצ"ל - רבה הראשי הראשון של מדינת ישראל. המאמר שלפנינו מבהיר את הדילמה ההלכתית, ואת המענה שהרב הרצוג נתן לה.
תלמיד-חבר היה הרב חרל"פ זצ"ל לרב קוק זצ"ל. הערכתם ההדדית היא מן הידועות, ולימים פירסם הרב צבי יהודה זצ"ל, בספר "הד הרים", מיקבץ התכתבויות ביניהם. המאמר חושף לראשונה שהרצי"ה השמיט איגרת מקובץ אגרות הראיה, ואף מספר משפטים מאיגרת נוספת, וכל זאת בשל ענוותנותו של הרב חרל"פ ובקשתו להצניע שבחים מופלגים שכתב אודותיו הרב קוק.
מחבר המאמר סוקר את הבריתות שהיו לארוך הדורות דרך האבות, סיני ועד הכניסה לארץ
בירור מקיף באשר ליסודות המשטר הנוהג בישראל - כברוב העולם המערבי – המשטר הדמוקרטי. זאת, על פי דרכה של תורה
אברהם אבינו מכונה "נשיא אלוהים" מה המשמעות לכך מבחינת אנשי המקום ומבחינת תפקידו בעולם, מהי ההנהגה אותה למדים מנשיא שמוחל על כבודו לפני עם הארץ ורק מכבד אותם. מהנהגות אלו נוכל ללמוד על הנהגת המלוכה בישראל כנושאת בשורה לעולם מאת אנשי האמונה המפיצים תורת ה' בעולם.
מתי יאמרו "משיב הרוח ומוריד הגשם", וכן "תן טל ומטר לברכה", באותן ארצות "מוחלפות" בהן בין סוכות לפסח הם ימות חמה ובין פסח לסוכות הם ימות גשמים. זה המצב בדרום אמריקה, ויהודי ארגנטינה התחבטו אפוא בשאלה. בתשובת הרב קוק לשאלה, כלולה הבהרה מהותית אשר מצביעה על מרכזיותה ההלכתית-רוחנית של ארץ ישראל גם לבני התפוצות.
מעיקר דינה של תורה מצווים אנחנו על ראש השנה – יום אחד. ברם, מעשית – אנחנו מקיימים שני ימי ראש השנה. ממאמר זה עולה שההנמקה להנהגה זו מתפרשת בדרך מהופכת וקוטבית בין תורת ה"נגלה" לתורת ה"נסתר". בעוד של"נגלה" מדובר בהליך דיעבדי-מאולץ, הרי של"נסתר" מדובר בהנהגה ראויה מלכתחילה. תפיסה ייחודית זו משליכה על הבנת מהות עניינו של היום השני של ראש השנה.
עיקרו של ראש השנה הוא המלכת ד', ועיקרה של "המלכה" הוא התבטלות כלפי הבורא, עד כדי מסירת הנפש. אנחנו מוצאים בתפילת ראש השנה שתי צורות של תפילה הקשורות לעקידה: א. "ועקדת יצחק ברחמים תזכור"; ב. "ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח".
מצויים אנחנו בימי בין המצרים - ימי אבל וצום על חורבן בית המקדש. השאלה שנדונה במאמר זה תוהה אם בימינו, אחר ששבנו לארץ ישראל ובידינו מדינה ושלטון, עדיין קיימת חובה הלכתית לקרוע על ראיית מקום המקדש. לשון אחר: האם "הר הבית" באמת "בידינו", והאם המצב הנוכחי מבטל את חובת הקריעה, או שמא עדיין המקום "חרב", ויש לקרוע?
בכל יום ויום אנחנו מתפללים לבניין המקדש. הרמב"ם מנה את מצוות בניין המקדש כמצווה ציבורית מעשית, תוך שהוא תולה אותה במלך ישראל. השאלה בה דן מאמר זה היא אם קיימת אפשרות הלכתית לבנות את בית המקדש עוד קודם להמלכת מלך? זאת ועוד, האם תיעוד היסטורי מלמד, שבעבר אכן קדם ניסיון בניית המקדש לכינונה של מלוכה?
בתמיכת משרד התרבות והספורט
